האברכים יושבים ולומדים, הכל מוטל על האישה?

נגעת בשני דברים, הישיבות בהם לומדים על פי רוב בחורים רווקים ואברכי הכולל שהם נשואים. בנוגע לבחורים כמעט מאז ומעולם השאיפה העיקרית הייתה שהם יעסקו אך ורק בתורה עד נישואיהם. הסיכה לכך הייתה, שבגיל זה מתעצב אופיו של האדם פחות או יותר, הרצונות שלו, והשקפתו. לכן המגמה הייתה שמבנהו הפנימי של היהודי התעצב והתגבש מתוך לימוד התורה.

לא תמיד זה התאפשר אך גם לפני יצירת המושג "ישיבה" כפי שהיא קיימת כיום היו מעין ישיבות ובתי מדרש בהם למדו בחורים תורה, כל היום או רובו. אברכי כולל זה מושג שהתחדש בדור באחרון. גם בדורות שעברו היו הרבה נשואים שהקדישו את כל יומם ללימוד התורה, אך החידוש של דורנו זה הוא ההיקף הרחב של התופעה.

הסיבה לתופעה זו, והיא גם אחת הסיבות לסירוב המוחלט לצמצם את היקף עולם הישיבות של הבחורים, היא שהעם היהודי היה תמיד מתקיים באיזון בין אלו שמדו לאו שעסקו בפרנסה ועבדו.

כלל העם עבד אך שבט לוי הם למדו תורה נטו. אליהם הצטרפו אנשים מעטים מכל שבט שהקדישו את כל זמנם ללימוד התורה. זה קיים את עם ישראל. זה היה טוב שגם הסך הכללי של העם למד תורה וקיים מצוות רק הוא לא הקדיש את כל זמנו ללימוד. ה"קצת" של כולם וה"הרבה" של שבט לוי הצטרפו לכדי הקיום של העם. כיום שהעם היהודי ברובו אינו מכיר בתוך אורח חייו השוטפים מושגי יהדות בסיסיים חייבים שרבים יותר יקדישו את כל זמנם ללימוד התורה. אחרת כולנו נסבול ללא הבדל בין המגזרים השונים. שהתורה היא המקיימת את העם, זו אמונה שכל עם ישראל החזיק בה במשך אלפי שנות קיומו עד השלוש מאות שנה האחרונות.