חברה והשקפה
תגובה -שנאת הערבים
- י' ניסן התשע"ז
שאלה
בעלון פרשת כי תשא הובאה שאלה שעיקרה מה ההבדל בין התאבדות המחבלים למסירות נפש היהודית וכבודו ענה שהערבים לא עושים זאת על רקע דתי וכו' אלא משנאה ותאוות רצח. ואומנם מובן שאינם מתאבדים מתוך מסירות נפש למצוות כהיהודים כמו שהוכיח כבדו, אך וודאי שא"א לומר שעושים זאת מתאוות רצח ושנאה שהרי אדם לא ימות כדי למלאות תאוה לפני שמילא אותה! וא"כ מחבל מתאבד שמתפוצץ ומת לפני הנרצחים ולא ממלא תאוותו מגוכח לומר שעועה זאת משום תאוה ושנאה.
תשובה
בס"ד
שלום וברכה, ותודה על שאלתך.
כפי שכבר השבתי, תאוות הדמים נובעת מרגש של שנאה ונקמה או גאווה וכבוד.
התאבדות מתוך מעשה של רצח נותנת סיפוק לתאוות הדמים הזו.
מתוך תאוות דמים אנשים עושים מעשים מטורפים ונוראים מאין כמותם בעולם. לצערנו שומעים בכל יום על מקרים של אנשים שיצאו אל מותם עבור מעשה נקמה, והשליכו את חייהם לשם כך.
תאוותם מתמלאת בזמן מעשה הרצח או ההתכוננות לביצועו, מתוך הידיעה הקודמת שהם מזיקים את מושא שנאתם, בכך הם נותנים ביטוי לזעמם ויצר שפיכות הדמים שלהם.
הנאצים לא האמינו בעולם הבא אך היו מוכנים להקריב את חייהם כדי להשמיד את העם היהודי. גם הקומוניסטים היו מוכנים למות עבור המטרה הקומוניסטית, וכן טייסי הקמיקזה היפניים התאבדו בפרל הארבור - מתאבדים אלה היו אתאיסטים, ובמותם נתנו ביטוי לגאווה הלאומנית שלהם.
גויים רבים הראו יכולת למות עבור גאווה ושנאה, שהם מילוי לתאוות אנוכיות שסיפוקן מגיע מתוך יצר של שפיכות דמים.
אך היהודים הקדושים שמתו על קידוש השם - נהרגו מתוך מעשה של אהבה ודבקות בהשם.
בברכה,
דניאל בלס
להרחבה ושאלות נוספות, ניתן לפנות אל רבני שו"ת הידברות במייל rav2@htv.co.il