איך היה ה’ בטרם כל יצור נברא?

בס"ד

שלום וברכה,

כיצד אנו יודעים שהיתה ליקום התחלה?

התשובה: בגלל שהוא מוגבל. התגלה שיש ליקום גודל והוא מתרחב ותלוי בזמן (נמצא בתוך זרימת זמן), הוא "מזדקן" ויש לו גיל, ומכאן שהיתה לו התחלה בזמן.

אלוקים לעומת זאת איננו מוגבל, הוא אינו "מתרחב" ולא "מזדקן", אינו נמצא בתוך זרימת זמן, אלא היה הווה ויהיה. ומכאן שאין לו התחלה כשם שאין לו סוף. ראה בבקשה:

https://www.hidabroot.org/article/121627

כמובן שזו תהיה כפירה לומר שלא היה אלוקים לפני בריאת העולם. שהרי אלוקים הוא המציאות האמיתית הנמצאת מאחורי כל מציאות אחרת. וממנו נבראה המציאות המוגבלת שלנו. הוא המגביל. סיבת הסיבות.

מבחינת היקום החומרי, הזמן התחיל ביחד עם החומר. אך מבחינת המציאות האמיתית אלוקים תמיד היה קיים ללא שינוי מנצח נצחים.

הביטוי "לא היה טרם" נכון ביחס ליקום החומרי, לחומר שהוא מוגבל בטבעו לכמות גודל וזמן.

אך אמירה זו אינה נכונה ביחס לאלוקים, שהוא מציאות נצחית בלתי משתנה, סטטית, שאין בה עבר הווה ועתיד.

כל דבר שאפשר לשאול עליו "למה הוא כך ולא אחרת?" מעיד על היותו מוגבל בידי כח אחר שקבע את גבולותיו. ללא המגביל, לא היה הדבר נשאר מוגבל. כל הגבלה היא בעצם אפשרות שיצאה אל הפועל בידי מגביל מתוך אפשרויות רבות (תארו לעצמכם בדרך משל כוס זכוכית מלאה במים. הכוס נותנת צורה למים, ובלעדי הכוס המגבילה את המים, היו המים נשפכים לכל עבר ומאבדים את צורתם). לכן נשאלות השאלות, מדוע היקום שלנו מוגבל לכמות מסויימת של חומר ואנרגיה, להתנהגות מסויימת מאוד של החומר, שהרי אפילו המרחב והזמן מוגבלים. שאלות אלו מחייבות את המסקנה שיש מגביל שקדם להם, וקבע את צורתם ואת גבולותיהם. אך אם היקום כולו מוגבל, אז נשאלת השאלה, מהי המציאות האמיתית שניצבת מאחורי כל מציאות אחרת? 

ובכן, המציאות היחידה שלא צריכה סיבה ומגביל, יכולה להיות אך ורק מציאות שאין בה אף גבולות כלל: מי שאינו חומר ואינו תלוי במרחב, כלומר אינסופי; ואין בו חילוק והפרדה המגבילים אותו, ולכן הוא אחד מוחלט; ואינו תלוי בזמן ושינוי, כלומר הוא נצחי ללא התחלה וללא סוף, ולכן נמצא בכל מקום ובכל זמן; ואינו מוגבל ברמת האינטליגנציה והידיעה שלו, כלומר יודע הכל ונמצא בכל, ובמילה אחת: אלוקים. מכיוון שאלוקים אינו מוגבל לאף תכונה והגבלה, אז לא ניתן לשאול עליו "מדוע הוא כך ולא אחרת". 

אלוקים הוא איפוא המציאות היחידה שחייבת להיות קיימת בכל מצב ומאחורי כל מציאות אפשרית אחרת. ומכאן ההוכחה הפילוסופית הגדולה ביותר, שאלוקים הוא האינסוף, הוא שורש המציאות וסיבת כל הסיבות, והינו המציאות האמיתית שמקיימת אותנו.

וכמו שסיכם הרמב"ם בהלכות יסודי התורה (פרק א): "יסוד היסודות ועמוד החכמות, לידע שיש שם מצוי ראשון.  והוא ממציא כל הנמצא; וכל הנמצאים מן שמיים וארץ ומה ביניהם, לא נמצאו אלא מאמיתת הימצאו... הוא לבדו האמת, ואין לאחר אמת כאמיתו. והוא שהתורה אומרת "אין עוד מלבדו", כלומר אין שם מצוי אמת מלבדו כמותו"

בברכה,

דניאל בלס