מקור הסבר והוכחה לאמונת חכמים

לכבוד השואל, 

סליחה על האיחור בתשובה. 

ככל הנשמע חסר לקרוב משפחה את היסוד הקבוע אצלינו של "ובאת אל הכהנים הלוים ואל השפט אשר יהיה בימים ההם ודרשת והגידו לך את דבר המשפט" (דברים יז-ט). ופירש רש"י שם מדברי חז"ל: "אין לך אלא שופט שבימיך".

וכן כתוב בתורה "אחרי רבים להטות"; כלומר מה שיחליטו רוב גדולי ישראל של אותו דור, זהו נקבע כהלכה קבוע לכל הכלל ישראל. [אלא אם כן עדיין אי אפשר לקבץ את שיטתם (כמו שהיה אחרי שנתבטלה הסנהדרין), ואז כל אחד מחוייב לציית לרב שלו עד שייקבץ כעבור הדורות שיטת הרבים, וכמו שנעשה בכתיבת השולחן ערוך (ראה הקדמה לשולחן ערוך)]. 

והטעם לזה, כי הרבה מן ההלכה תלויה ב"שיקול הדעת" ולא רק בקריאת המילים. והתורה הורה לנו שיש לסמוך דוקא על שיקול הדעת של אדם מישראל כזה אשר כבר למד את כל יסודות התורה וההלכה מדורות הקודמים, ועתה בא לעשות שיקול הדעת במצב החדש, עליו ועל שיקול דעתו יש ליהודי הפרטי שבישראל לסמוך. 

ומי שטוען "אני יכול לקרוא בספר ולהבין בעצמי", במילים אחרות הרי הוא טוען: "השיקול הדעת כפי מה שאני  מבין, זהו יותר חשוב להקב"ה מאשר השיקול דעת של יהודי בדור שקיבל סמיכה לפסוק מן הדור הקודם לו, על ידי שלמד ויגע לידע את הפסקים ושיקול הדעת של כל הקודמים לו בכל חלק בתורה שנוגע להלכה זו". 

ואין טענה זו נכונה. 

לכן אין כאן מקום לקושיא "מי אמר שהרב יותר חכם ממני?". כי באמת אם גם הקרוב הזה ילמד את כל המקורות הנוגעים לאותה התחום של ההלכה, וגם יהיה לו בקיאות בהרבה תשובות של גדולי הדורות הנוגעים לענין ההוא והאיך שהם עשו שיקול הדעת במצבים שנזדמנו להם, ויקבל משום יגיעתו הזה סמיכה מרב של הדור הקודם לו - אז נכון הדבר שאז הוא יוכל להיות שוה בחשיבותו לדעת הרב. אבל ככל שלא עשה ככה, הרי דעתו של הרב, היא המקובלת והנרצה לפי כללי ההלכה, והנרצה מאת השם, יותר מדעת אדם שלומד את הענין פעם ראשונה. 

כל הנ"ל בענין הלכה. וכן בענין השקפה, יש ללמוד מקודם את כל ההשקפות המסורות לנו על פי מדרשי חז"ל והאגדות, וכן להבין במצבי "שיקול הדעת" האיך שגדולי ישראל הורו בעניני השקפה בדורות הקודמים; ואז הוא יוכל להיות שוה למי שכבר קיבל ולמד יסודות אלו על ידי שהשקיע לזמן ללמוד את כל הנ"ל ולדעת את רצון השם במצבי הדורות המשתנים. 

בברכה, 

רב נחום