האם יש לנו מושג מן האופי של ה'?

לכבוד השואל, 

סליחה על האיחור בתשובה. 

מקובל אצלינו על פי אמונת היהדות, שבורא העולם הוא מציאות אין-סופי, לכן אי אפשר לשום נברא לתפוס שום השגה מעצם מהותו. 

כל היחס שלנו כלפי הבורא יתברך הוא רק כפי ה"תבנית של מידות" שהוא הכין בשבילנו - כי הואיל ואנחנו נבראים, ואנחנו יצירים מוגבלים שרק יכולים לתפוס מושגים מוגדרים, לכן הוא יתברך הכין בשבילנו "תבנית של מידות" אשר אנחנו כן יכולים לתפוס כי המידות הן מוגבלות [והן נקראו ה"ספירות הקדושות"]. 

ובהיותו יתברך יודע שאין שום אפשרות בשבילנו לתפוס אותו במהותו, לכן הכין לנו כבר "תבנית" הזו מראש, ונתן לנו את הרשות להתיחס ל"תבנית" כאילו שהמדות המוצגות שם הם מראים לנו את עצם מהותו. 

אבל באמת, גם כל המידות שב"תבנית" אינם מגיעים לעצם מהותו יתברך כלל; מכיון שהם כולם מצאיות מוגבלים והבורא יתברך מציאותו אין-סופי. 

לכן אנו תמיד מוסיפים את המילה "כביכול", וכגון "ויתעצב אל לבו" (בראשית ו-ו) - כביכול. כי כל התיאורים שבתורה מכוונים ל"מידות העליונות", אבל אצלו יתברך במהותו אין אף מן המידות האלו כלל. ולשון "כביכול" פירושו כמו "כאלו שהיה יכול להיות דבר כזה"; כלומר, שאנו מתיחסים את המידה הזאת לבורא העולם, וחושבים על זה כאילו שהיה יכול להיות המידה הזו עצם ממהותו. אבל לאמיתו של דבר, אין בו שום דבר מאלו המידות כלל (פתח אליהו בהקדמה לתיקוני זוהר), ולכן כל מה שאנחנו לומדים או אומרים או חושבים על השם, זהו רק מצידינו ובבחינת "כאילו שהיה בו", יחד עם הידיעה הפנימית בלב שלנו שאין במהותו מן הדברים האלו כלל, כי הוא יתברך הרבה יותר ויותר נשגב מכל מה שאנו נוכל אי פעם לתפוס. 

לכן, בין לגבי העולם הזה, בין לגבי העולם הבא, כל זמן שתפיסתינו מוגבלת [כי אנחנו נבראים], נתפוס את השם רק על ידי פעולותיו כלפינו שהם מוגדרות; אבל לא לגבי עצם מהותו או האופי "של השם עצמו", אשר הרבה הרבה שגבה מאיתנו ובבחינת אין-סופי.

בברכה, 

רב נחום