שאלות אמונה וחיוב הגיוס

בס"ד

שלום וברכה,

במחילה מכבודך, אך נראה שאספת את אוסף הציטוטים הנ"ל לא באתר קדוש, אלא אצל מי שמטרתו להסית נגד גדולי ישראל, אשר עושים ימים כלילות ומקדישים את חייהם בלימוד התורה הקדושה.

 ציטוטים אלה מסולפים והוצאו מהקשרם.

נתחיל בנושא הצבא.

הצבא של משה רבנו היה צבא קדוש, וכך גם הצבא בימי דבורה הנביאה.

מלחמת מצווה צריכה גם היא להיעשות על ידי צבא יהודי שומר תורה ומצוות, המונהג על ידי גדולי ישראל. יהושע בן נון ודוד המלך היו צדיקים שעשו כל מעשיהם על פי התורה הקדושה. הצבאות שלהם היו צבאות קדושים שהקפיד על המצוות, כפי שנאמר בתורה: "והיה מחניך קדוש".

הצבא היהודי חייב להיות טהור ושומר מצוות, אחרת יכשל. כך נאמר בתורה על הצבא היהודי (דברים כג, טו): "כי ה' אלוהיך מתהלך בקרב מחנך להצילך ולתת אויבך לפניך, והיה מחנך קדוש ולא ייראה בה ערוות דבר ושב מאחריך". היש לנו פסוק ברור מזה? הצבא היהודי היחיד שהוא כשר הוא השומר על התורה, הטהרה והצניעות. ואם הצבא אינו שומר על אלו, לא יתן ה' ביד הצבא לנצח. רק צבא המושתת על ההלכה היהודית יזכה להצלה וניצחון האוייבים ביד ה'. כך כתוב בתורה במפורש. 

בביאור למדרש רבה (פרשת נשא, פרשה ט, סימן ז') נאמר: "וכן אמר להם משה לישראל, בשעה שאתם יוצאים למלחמה הזהרו שלא יהיה בכם עון ניאוף, שאם יש עון זימה ביניכם, הקדוש ברוך הוא הנלחם לכם, הוא ישוב מאחריכם ואתם נמסרים ביד שונאיכם... אמר להם משה לישראל, הוו יודעין שאין הקב"ה מייחד שמו בישראל שהוא נקרא אלוהיך אלא בזמן והיה מחנך קדוש, ואותה שעה הוא משרה שכינתו ביניכם והוא מציל אתכם מיד אויביכם ומוסר שונאיכם, ההוא דכתיב מתהלך בקרב מחנך להצילך".

הצבא הליגיטימי היחיד במדינה יהודית הוא צבא השומר על חוקי ההלכה היהודיים. כתוב בפסוק "כל הירא ורך הלבב ילך וישוב לביתו", אומר שם רש"י "הירא ורך הלבב - מהעבירות שבידו" (כלומר כל מי שפוחד שבגלל חטאיו יכשלו במלחמה חוזר לביתו, ולא יצא למלחמה. רק הצדיקים ביותר יצאו למלחמה). כלומר הצבא היה החרדי ביותר שיש. רק אנשים שהיו בלי חטאים יצאו להלחם, ואין לשכוח שגם בתקופה קדושה זו כל שבט לוי נשאר ללמוד תורה! והנה בימינו רוב העם הינו חילוני ולומדי התורה הינם מעטים ביותר. הצבא הנוכחי לא הולך בדרכה של תורה כלל (מנהיגות חילונית, נשים בצבא, חילול שבת, שחיתות בשלטון, גירוש, כוחי ועוצם ידי וכדו'). הצבא אינו נשמע לגדולי ישראל.

 לצערנו  הצבא הישראלי הנו חילוני ומונהג בידי אנשים שאינם שומרי תורה ומצוות, אשר אינם שומעים לדעת תורה. מלבד שקיימת פריצות בצבא, אין הפרדה, ופעולות צבאיות נעשות על פי שיקול דעת חילוני ללא מעורבות של דעת גדולי ישראל (לדוגמה, איש לא שאל את גדולי ישראל האם מותר הלכתית לגרש יהודים מבתיהם מגוש קטיף). לצערנו רבים ממי שנכנסים לצבא בימינו מתקלקלים ומורידים את הכיפות בסוף השירות הצבאי בגלל האוירה ובגלל החברה ובגלל המפקדים.

וכאן קיימת סכנה רוחנית לעם ישראל, כי אם הציבור החרדי יתקלקל - לא יהיו לומדי תורה להגן על עם ישראל. ראה בהרחבה בתשובות:

https://www.hidabroot.org/article/45031

 הבעיה אינה נמצאת עם לחימה בצבא ישראל, אלא בעצם ההתגייסות לצבא שלא פועל על פי חוקי ההלכה ולא נשמע לגדולי ישראל. להבדיל, האם הורים חילונים היו מוכנים שילדיהם ישרתו בצבא חרדי במשך 3 שנים? הם ודאי היו חוששים שילדיהם יחזרו בתשובה... כך גם הורים חרדים אינם מעוניינים שילדיהם יתקלקלו בצבא חילוני. אני יכול לספר לך מנסיון אישי שכמעט כל חבריי מהישיבה התיכונית הורידו את הכיפות לאחר הצבא - הם סיפרו לי שהרגישו בצבא תחושת זלזול כלפי הדת, עד שהם התביישו ללכת עם כיפה לראשם.

 עם זאת, כאשר עם ישראל יתחזק בשמירת המצוות, וההנהגה תהיה דתית, אני מאמין שגם יהיה צבא חרדי במדינה.

 * * *

 כמו כן התורה קובעת "אלף למטה, אלף למטה!" (שליש לומדים, שליש בעורף, שליש למלחמה) אפילו במלחמת מצווה. כי אפשר להיות חייל בשטח ואפשר לחיות חייל בצבא השם, שהרי הצבא מורכב מכמה חילות שמגנים בחזיתות שונות על עם ישראל. כרגע יש מחסור חמור של חיילים בצבא השם. יש כיום 5 מיליון חילונים בארץ ישראל, אך רק פחות ממאה אלף אברכים שלומדים תורה כדי להגן עליהם... חסרים המון חיילים בצבא השם ולכן הסכנה כל כך גדולה. רוב עם ישראל לא שומר מצוות, וגם לא חצי ממנו, אז אין מקום בכלל לשאלה לאיפה צריך לשלוח יותר חיילים.

זו גם הסיבה שהסכנה העומדת עכשיו לפנינו היא סכנה גרעינית - כי זוהי סכנה ששום צבא לא יכול באמת למנוע, רק השם לבדו - ורק תורתו תוכל להגן עלינו במצב המסוכן הנמצא לפנינו.

עליך להבין שגם בזמן שהיה צבא, שליש מעם ישראל תמיד היה חייב ללמוד תורה בעורף. התורה מלמדת אותנו: "אלף למטה, אלף למטה!" (שליש לומדים, שליש בעורף, שליש למלחמה). האם שליש מעם ישראל לומד תורה? ישנם יותר משמונה מיליון תושבים בארץ ישראל, ובקושי מאה אלף אברכים, ומצבם דחוק וקשה. אין ספק שכרגע חסרים חיילים בצבא השם, והרי הוא הצבא המגן ביותר עם על ישראל, כי בלי התורה אין שום הגנה לעם ישראל כלל. 

גם הרב קוק כתב שאין להוציא תלמידי חכמים למלחמה: "תלמידי חכמים אסור ללוחצם למלחמה ואפילו אם מדובר במלחמת מצווה גדולה מאוד, ועל כך נענש אברהם אבינו מפני שלקח תלמידי חכמים למלחמתו נגד המלכים, אפילו שמן השמים הסכימו על מלחמתו" (מתוך אגרות הראי"ה, חלק ג, אגרות תת"י). 

עוד כתב שם הרב קוק: "תלמידי החכמים העוסקים בתורה הם הם מגינים על הארץ ועוזרים להצלחת הנשק הלאומי, לא פחות וגם יותר מכל החיל הלוחם". וזו תשובה לכל הסוברים שנשק מגן יותר מלימוד תורה, או שלימוד התורה אינו מספיק להגנת ישראל.

  זו עובדה שעם ישראל שרד 2000 שנות גלות ללא צבא וללא שלטון וללא מדינה. אך ללא לומדי התורה - היו אבותינו מתבוללים ולא היה היום עם ישראל. וזאת מעבר לסיבה הרוחנית שהתורה מגינה על העולם ומצילה אותו, כפי שנאמר בפירוש: "אם לא בריתי יומם ולילה, וחוקות שמים וארץ לא שמתי" (ירמיהו לג, כה). הקב"ה מעיד שהוא מקיים את העולם בזכות התורה. והרבה פסוקים על דרך זו קובעים שהישרדותו של עם ישראל ומצבו הבטחוני תלויים בקשר ישר ברמת שמירתו על עסק התורה והמצוות. שהיא בריתנו עם בורא עולם.

אז גם מבחינה היסטורית עסק התורה שומר על זהותנו היהודית ותורם לעם ישראל, וגם מבחינה אלוקית הוא שומר על קיומנו. והסיבה שחיילים מצליחים להילחם באוייבי ישראל היא בזכות לומדי התורה. אז כמו שצריך "חיל העורף" כך גם צריך "חיל התורה".

 לצערנו יש כיום 8 מיליון תושבים במדינת ישראל, ורק 100 אלף אברכים שעוסקים כל יומם בתורה. וגם במעט הזה מנסה המדינה להילחם!

 * * *

 מסופר כי שבט זבולון היה מאכיל את שבט יששכר מן הצדקה, כדי שיעסוק כל היום בתורה: "שהיה זבולן עוסק בפרקמטיא ויששכר עוסק בתורה, וזבולן בא ומאכילו לפיכך קדמו עליו אמר הכתוב "עץ חיים היא למחזיקים בה", יששכר כונס וזבולון מביא באניות ומוכר ומביא לו כל צרכו" (בראשית רבה פרשה צט, ד"ה ט)

 לגבי הלכות תלמוד תורה ברמב"ם (ג, י) הרי מספיק לקרוא את המילים. הרמב"ם הרי כותב דברים אלה על "כל המשים על ליבו", כלומר מי שמטרתו היא להתפרנס על חשבון אחרים. וכן כתב הרמב"ם גם בהלכות תשובה (פרק י, ו): "אמרו חכמים הראשונים, שמא תאמר הריני למד תורה בשביל שאהיה עשיר, בשביל שאיקרא רבי, בשביל שאקבל שכר בעולם הבא; תלמוד לומר, "לאהבה את ה'" (דברים יא,יג; ועוד)--כל שאתם עושים, לא תעשו אלא מאהבה".

הביטויים הללו: "...כל המשים על לבו", "...בשביל שאהיה עשיר" ו-"...כדי לקבל שכר", נאמרים כמובן על מי שלא לומד לשם לימוד תורה, אלא רק בשביל להתפרנס על חשבון אחרים. והוא ודאי נקרא רשע!

אך האברכים בימינו מקבלים סכום זעום של פחות מ-600 שקל בחודש מהמדינה עבור יותר מ-8 שעות של לימוד תורה בכל יום, וגם נאסר עליהם לעבוד בכל עבודה אחרת... זה עצמו מוכיח על כוונתם הטהורה שהיא לימוד תורה לשמה! שהרי מי יעלה על דעתו בימינו את המחשבה "כדאי לי ללמוד כל היום תורה כדי להתפרנס מהצדקה"? הרי אפילו מנקה רחובות וקופאי בסופר מרוויחים יותר ממנו.

גם ידוע שהרמב"ם התפרנס מאחיו - כדי לעסוק כל היום בתורה, ורק לאחר שאחיו נפטר החל לעבוד ברפואה בלית ברירה, אחרת היה ממשיך ללמוד תורה מבוקר ועד ערב כל ימיו.

הרמב"ם כתב שמי שרוצה לזכות בחכמת התורה, יעסוק בה כל זמנו (הלכות תלמוד תורה ג, ה):

"מי שנשאו ליבו לקיים מצוה זו כראוי לה, ולהיות מוכתר בכתרה של תורה - לא יסיח דעתו לדברים אחרים, ולא ישים על ליבו שיקנה תורה עם העושר והכבוד כאחד. כך הוא דרכה של תורה: פת במלח תאכל, ועל הארץ תישן, וחיי צער תחיה, ובתורה אתה עמל.  ולא עליך כל המלאכה לגמור, ולא אתה בן חורין ליבטל; אבל אם הרבית תורה, הרבית שכר, והשכר, לפי הצער". 

הרמב"ם כוב שלומד התורה צריך להתפרנס רק כדי לשרוד, ולעסוק בתורה כל יומו (תלמוד תורה ג,ה): "שמא תאמר עד שאקבץ ממון ואחזור ואקרא, עד שאקנה מה שאני צריך ואפנה מעסקיי ואחזור ואקרא - אם תעלה מחשבה זו על ליבך, אין אתה זוכה לכתרה של תורה לעולם; אלא עשה תורתך קבע, ומלאכתך עראי, ואל תאמר לכשאפנה אשנה, שמא לא תפנה". 

וכתב הרמב"ם שמצווה זו יכול לקיים כל אדם מישראל  (הלכות שמיטה ויובל פרק יג): "ולא שבט לוי בלבד, אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להיבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעובדו לדעה את ה', והלך ישר כמו שעשהו האלוהים, ופרק מעל צווארו עול החשבונות הרבים אשר ביקשו בני האדם--הרי זה נתקדש קודש קודשים, ויהיה ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים".

אמרו חז"ל בפרקי אבות (ג, ה): "כל המקבל עליו על תורה, מעבירין ממנו על מלכות ועל דרך ארץ.וכל הפורק ממנו על תורה, נותנין עליו על מלכות ועל דרך ארץ".

 ביטויים כמו ""אהוב את המלאכה ושנה את הרבנות" אין פירושם שאסור להיות רב בישראל, אלא הכוונה שאין לחפש כבוד, ולכתחילה עדיף לברוח מן הכבוד. הרי הרמב"ם פסק (הלכות שקלים פרק ד'): "מגיהי ספרים בירושלים ודיינים שדנים את הגזלנים נוטלין שכרם, ואם לא הספיקו להן, אף על פי שלא רצו, מוסיפין להן כדי צורכן, להם ונשיהם ובניהם ובני ביתם".

ברוך השם בחורי ישיבות ואברכים לא הולכים ללסטם את הבריות...

במסכת אבות נאמר "יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ" - יש לשים לב לסוף הדברים שמבאר את הטעם מדוע: "שיגיעת שניהם משכחת עוון". כך מסביר גם הברטנורא: "אם תאמר יהא עמל בתורה תמיד ויגיעתה תהא משכחת עון, ומה צורך למלאכה, לכך הוזקק לומר וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה, לפי שאי אפשר לו בלא מזונות, ומלסטם את הבריות ומשכח תלמודו".

כפי שקל לראות, אמירה זו נאמרה לכל לומד שאין לו ממה לפרנס את משפחתו והוא בכל זאת יושב ללמוד כל היום תורה (אדם שכזה נקרא רשע, כי אין מצווה באה בעבירה), ומרוב עוני ודוחק יוכל להגיע אף לידי ליסטות.

זו היא הלכה ידועה, וכך אכן מורים רבנים לאברכים לצאת לעבוד כשאין להם די לפרנס את משפחתם. דרך אגב, כך נאמר גם בגמרא (קידושין כט, עמוד א): "חייב אדם ללמד את בנו תורה וללמדו אומנות... רבי יהודה אומר כל שאינו מלמד את בנו אומנות כאילו מלמדו ליסטות", ומפרש רש"י: "כאילו מלמדו ליסטות - דכיון דאין לו אומנות ויחסר לחמו ילך בפרשת דרכים וילסטם את הבריות". כי בזה הדבר תלוי.

 במקרה שאינך יודעת, המגזר החרדי מפעיל את ארגוני החסד וההצלה הגדולים ביותר בישראל - אשר מסייעים למיליוני חילונים ודתיים ללא הפלייה, ואין כמעט חילוני בימינו שאינו נעזר בארגונים כמו עזר מציון לפחות פעם בחייו. ארגונים כמו יד שרה וחסדי נעמי אשר חוסכים למדינה מיליוני שקלים בשנה, ותורמים מזון לאלמנות ויתומים ונזקקים מכל המגזרים וכל הערים בישראל.

המגזר החרדי גם מפעיל את ארגוני התשובה הגדולים ביותר בעולם, ופועל יותר מכל מגזר אחר להשבת יהודים לאביהם שבשמים, ובכך מראה על דאגה ואהבה לכל עם ישראל. ארגון הידברות מופעל בידי רבנים חרדים ובכל מעשיו מבקש להוסיף שלום ואהבה בישראל!

בברכה,

דניאל בלס