תורה ומדע
לגבי שמש בגבעון דום
- י"ג סיון התשע"ז
שאלה
לפני שיהושע אומר שמש בגבעון דום וכ', ישנו פסוק :"וַיְהִי בְּנֻסָם מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הֵם בְּמוֹרַד בֵּית-חוֹרֹן וַיהוָה הִשְׁלִיךְ עֲלֵיהֶם אֲבָנִים גְּדֹלוֹת מִן-הַשָּׁמַיִם עַד-עֲזֵקָה--וַיָּמֻתוּ: רַבִּים, אֲשֶׁר-מֵתוּ בְּאַבְנֵי הַבָּרָד, מֵאֲשֶׁר הָרְגוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בֶּחָרֶב." אז אם כבר נעשה נס וה' השליך אבנים גדולות ורבים מתו מהם, בנוסף לאלו שמתו בחרב, מדוע היה צריך יהושע לבקש נס נוסף של עצירת השמש , הרי כבר היה נצחון וחוסלו האויבים? או שאולי רק עד עזקה, אבל האבנים היו רק עד עזקה ולא עד מקדה? וגם איך לא נפגעו לוחמי ישראל מהאבנים? מהפסוק לכאורה נראה שזה היה בו זמנית.
תשובה
שלום וברכה,
המלחמה היתה בעם רב, במלכי הדרום (ארבעה מלכים - כלומר עמים), ונעשתה בשלבים. המצודת דוד כותב שהמילים "רבים אשר מתו" פירושה "מרובים במספר", ושהדבר נעשה בעת "כשהם ירדו במורד ההר". פירוש הדבר שלא הובס העם עדיין, אך נהרגה מהם כמות משמעותית שהפחיתה במספרם אך ורק בירידתם מן ההר, ולא לאחריו.
כדי להבטיח שהצבא יושמד כליל, ולא ישוב להילחם בישראל, ביקש יהושע שהשמש תעמוד ותאיר, למען בני ישראל יספיקו להילחם ולהשמיד את הצבא הנותר.
בברכה,
דניאל בלס
להרחבה ושאלות נוספות, ניתן לפנות אל רבני שו"ת הידברות במייל rav2@htv.co.il