מהי מטרת הגלות לעמ"י

בס"ד

שלום וברכה,

כל מה שקורה בעולם, ובהיסטוריה של עם ישראל, מקדמת אותנו לקראת הגאולה השלמה, ומתקנת את הנשמות בדרך לייעוד זה. 

אף נשמה אינה נענשת בעוון הוריה, שהרי כך אומרת התורה: "לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות איש בחטאו יומתו" (דברים כד, טז).

הקבלה מלמדת אותנו על מושג של גלגולי נשמות, ומסבירה שנשמות חוזרות לעולם הזה כדי לתקן חטאים שבהם חטאו בגלגולים קודמים, או להשלים תיקונים שלא זכו לתקן. לעתים ה' מגלגל דור שלם, כמו דור המבול, בדור מאוחר יותר. כך לדוגמה, בספרי הקבלה מסופר ש-24 אלף תלמידיו של רבי עקיבא שמתו במגפה היו 24 אלף המתגיירים של שכם.

גם כשעם ישראל "חוזר לסורו", יש לו זיכרון היסטורי של העבר, ושל טעויות העבר, וידע זה בונה אותו לקראת העתיד. יתר על כן, בכל הדורות היה ציבור נאמן לתורה והמצוות שזוכה ללמוד ממעשי התורה ולהחכים ולגדול ברוחניות בזכות ההיסטוריה. ציבור זה מקיים את תכלית הבריאה בעסק התורה, ורוב הדברים שקורים בעולם נעשים עבורו.

חזרה בתשובה אינה נובעת מפחד, ויעידו מיליונים בכל דור שאינם מקיימים את רצון השם ואינם פוחדים בבורותם מדעת ושלא מדעת. זאת מאחר שהקב"ה מאריך אפיו ומעניש רק באחרית, ולא תכף ומיד. על כן אנשים בכל דור ודור דוחים את הקץ כרצונם. בבקשה קראי גם:

https://www.hidabroot.org/article/163573

בנוסף, יש לעם ישראל את הבחירה המלאה אם לעבוד את השם מיראה, או מאהבה. והדבר תלוי לגמרי ברצונו.

אם יביט עם ישראל על שפע המתנות שקיבל, גוף האדם והטבע וחכמת התורה והישרדותו העל-טבעית, תגבר בו אש אהבתו.

ואם יתעלם מכל אלה בעיוורון, יגדלו צרותיו עד שיחזור בתשובה מיראה, ורק מאוחר יותר יכיר בחשיבות התורה ויזכה לאהבה פחותה יותר.

לגבי חינוך ילדים:

יצר לב האדם רע מנעוריו. ילדים קטנים הם אנוכיים, וללא מוסר ומשמעת - הם פועלים לפי חשקם ורצונם שאינו תואם את טובתם העתידית. לדוגמה:

- ילדים נמשכים לאכול ממתקים ודברי מאכל מזיקים, ולא חשובה להם ההיגיינה, ולא משנה כמה יסבירו להם על עתיד שיניהם ועל הסכנות הבריאותיות שבהשמנה, הדבר לא יועיל. כי הילדים חיים רק את הרגע, ורוצים להנות ללא מחשבה על המחר.

- ילדים לא רוצים ללמוד, ולא רוצים להתאמץ, ולא יעזרו הסברים על עתידם כאנשים משכילים ופרודוקטיביים בחברה. 

- ילדים רוצים לשחק, ועלולים לבחור במשחקים מסוכנים או אלימים שעלולים לסכן את עצמם או אחרים, ואינם מייחסים רצינות לסכנות בריאותיות.

- ילדים אינם תמיד מרחמים על בעלי חיים או ילדים חלשים מהם, ומתקשים לחוש אמפתיה לאחרים כי הם מרוכזים בעצמם והנאתם הרגעית. 

- ילדים אוהבים לטייל עם ילדים "זרוקים", פרועים, מרדניים, אלימים, בעלי שפה גסה, שמסתכלים בדברים פרוצים ומכוערים, פשוט כי זה "מגניב" יותר ומעורר בהם עניין שאינם מוצאים בספרים ובילדים משכילים יותר. 

והדוגמאות רבות מספור.

לכן מוטל על ההורים לחנך כראוי, לתת מנה גדושה של אהבה, אך יחד עם זאת, גם משמעת ועונשים כשצריך. אחרת הילד ימרוד בהוריו ויעשה כחשקו ולבסוף יסבול כל חייו בעקבות כן. אך גם המשמעת צריכה להיות בגבול הנכון והסביר, ולא חלילה לפריקת "כעסים" של ההורים המאוכזבים, אלא הכל במידה. ראי כאן על חינוך ילדים ביהדות:

https://www.hidabroot.org/magazine/category/38

בברכה,

דניאל בלס