מחלוקות בתושב"ע

שלום וברכה,

הניחו תפילין כמו רש"י, אשר קיבע את המנהג המקובל של סדר הפרשיות, וכתב אותו באופן הלכתי ברור שלא התקבע בהלכה קודם לכן. נכדו של רש"י חלק על שיטה זו, וטען כי בעבר הרחוק היה סדר הפרשיות שונה (רבנו תם).

עם זאת, חשוב להקדים שהתפילין של רבינו תם ושל סבו - רש"י אינם שונים זה מזה. לשניהם בתים שחורים, רצועות עור זהות, צורה זהה, קשרים זהים, והחשוב מכל - פרשיות זהות לחלוטין: "קדש", "והיה כי יביאך", "שמע ישראל", "והיה אם שמוע" - הם ארבעת הפרשיות המצויות בתפילין. רש"י קבע אותם כסדר לעיל, בעוד רבינו תם סידר את שתי הפרשיות האחרונות בסדר שונה: "קדש", "והיה כי יביאך", "והיה אם שמוע", "שמע ישראל".

ההבדל היחיד שבין שני זוגות התפילין הוא סדר שתי הפרשיות האחרונות (אין הבדל חלילה בפרשיות עצמן ואפילו לא באות אחת!).

רבינו תם היה נכדו של רש"י ובהתאם לחקירה שערך במסורת ראשונים הגיע למסקנה שהתפיליןהראשונות היו שונות בסדרן של שתי הפרשיות האחרונות שבהן. במילים אחרות, רבינו תם חידש הלכה שלשיטתו נשכחה, בעוד רש"י ביסס את המסורת המוכרת שבסדר הפרשיות.
כמובן שסדר זה אינו פוסל חלילה את התפילין, רק שלהלכה נקבע סדר הפרשיות של רש"י ולכן עמו יוצאים ידי חובה. יש הנוהגים להדר ולהניח לאחר מכן גם תפילין של רבינו תם.

רבים מבארים שבמעמד הר-סיני קיבלנו למעשה את שתי האפשרויות בתפילין לגבי סדר הפרשיות, כשכל אחת מן האפשרויות יש בה בחינה רוחנית אחרת (במערות בר-כוכבא אכן נמצאותפילין שהן לפי סדר רש"י וגם לפי סדר רבנו תם). אך נראה שהסדר המקובל והמוכר ביותר במסורת של עם ישראל היה כפי שתיקן רש"י.

  לגבי מחלוקות בהלכה, מדובר במצוות שהן לקולה וחומרה, והקב"ה נתן מראש אפשרות לחכמים להקל או להחמיר באותן מצוות. 

כלומר, יש מחלוקות במקומות שבהם רצה ה' מראש שיחלקו בהם חכמים, ולכן נתן מקום לשני פירושים. כמו להבדיל מחוקק שקובע בחוק שהעונש לגנב הוא בין 3-5 שנים, והשופטים בכל דור יכולים לחלוק ביניהם האם להעניש גנב לפי המקסימום או המינימום. 

 כשיש ספק בגמרא או במשנה או בין רבנים, פירוש הדבר שה' רצה שיהיה את הספק הזה כדי שיהיו שתי דרכים לקיים את התורה במצוות אלה. כלומר יש אפשרות מהתורה ללמוד את המצווה לחומרה (דאורייתא) ואפשרות לקולא (דרבנן). ושתי האפשרויות הן רצון התורה, ומשתמעות מהתורה. ובכל דור יכלו חכמים להקל או להחמיר ע"פ התורה ודרגתו של הדור. עם ירידת הדורות נדרשו חכמים לתקן תקנות וגזירות כדי לשמור על התורה (כך נאמר ע"פ התורה "ועשיתם משמרתם למשמרתי"). רצון התורה שיגדרו גדירות כדי לשמור על מצוותיה בכל דור, כי ה' קורא כל הדורות מראש. ולכן לא שייך לומר "טעות" בענייני הלכה, ומסיבה זו לא תשמע רב פוסק מעדה אחת שאומר לרב פוסק מהעדה השנייה שהוא חוטא וכופר. אלא שניהם חברים שאומרים "אלה ואלה דברי אלוקים חיים".

בברכה,