עלייה לרגל

בס"ד

שלום וברכה,

1. ודאי שעלו לרגל, זו מצווה מן התורה: "בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת וּבְחַג הַסֻּכּוֹת" (דברים ט)

המשנה שנכתבה לפני 2000 שנה מעידה על כך באומרה "מעולם לא אמר אדם, צר לי המקום שאלין בירושלים", ומספרת המשנה שבחג הסוכות היתה העלייה הגדולה ביותר. כששואלת המשנה מדוע מתחילים לבקש בתפילה על הגשמים רק כשבועיים אחרי סוכות, התשובה היא "כדי שיגיעו עולי רגלים לביתם שבבבל".

כאשר שלמה המלך בנה את בית המקדש, מסופר כי ירושלים התמלאה כולה: "קָהָל גָּדוֹל מִלְּבוֹא חֲמָת עַד נַחַל מִצְרַיִם" (מלכים א, פרק ח, פסוק ב).

גם בדורו של ירובעם בן נבט מסופר כי העם כולו נהג לעלות לרגל, ולכן פחד לאבד את מלכותו כשיעלו לירושלים, שכן כל העם עלה: "לַעֲשׂוֹת זְבָחִים בְּבֵית ה' בִּירוּשָׁלִַם" (מלכים א, פרק יב, כז).

2. בדורות שהיו מלכים רשעים, מן הסתם היתה התרשלות בכך. אך בימי שלמה המלך העם כולו ודאי היה צדיק, ועלה לרגל לבית המקדש בהמוניו, וכך גם בדורו של חזקיהו המלך ששב בתשובה וגם בדורו של יאשיהו כשכל העם חזר בתשובה שלמה. העונש על מצוות שאינן כרת, היתה מלקות בידי בית דין.

  3. חז"ל אומרים שהיה נס בדבר שהיה לכולם רווח לעלות לירושלים, ויש להניח שגם אירחו אורחים רבים, ורבים ישנו באוהלים. גם גבולות ירושלים היו גדולים מאוד, וכאשר אלפי אנשים יצאו מבית המקדש לאחר שהקריבו קרבנות, אלפי אנשים אחרים נכנסו במקומם. כך שכולם זכו בסוף לעלות.

הקב"ה הבטיח בנבואה בתורתו שכאשר יעלו לבית המקדש - אף עם לא יילחם בנו בזמן הזה. מדובר בנס שעליו הבטיחה התורה לדורות, ועובדה שעם ישראל מעולם לא נכבש בתקופת המלכים הצדיקים:

"וְלֹא יַחְמֹד אִישׁ אֶת אַרְצְךָ בַּעֲלֹתְךָ לֵרָאוֹת אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה" (שמות לד, כד). 

  בברכה,

דניאל בלס