נמר בתורה

שלום וברכה,

מדובר במשל, ומשל זה מתאר נמר שנולד מלביאה וחזיר-בר.

הנמשל הוא על תכונת הנמר, שהיא עזות פנים. הלביאה מבטאת את הגבורה, וחזיר-הבר מבטא את הגסות, ושניהם יחד יוצרים את תכונת העזות.

נאמר שהלביאה נוהמת ותובעת הזכר, דהיינו הגבורה מזמנת (גורמת) את גסות הרוח, ושילובם יוצר את תכונת העזות (עז פנים, למרות שהוא ממזר ואין לו גבורה כלביאה, ועל כן היה צריך להתבייש, הוא עדיין מראה את פניו בעזות).

מטרת המשל היא ללמד הדרכה בעבודת השם -

מצד אחד אם עובד השם יתבייש יותר מידי בעצמו ובחטאיו, לא יוכל לעמוד כנגד יצרו ולקיים את המצוות.

אך מצד שני אם עובד השם יהיה גיבור חסר בושה, אז יאבד את עדינות הנפש והענווה הנצרכת בעבודת השם.

על כן עליו להיות עז-פנים כנמר, כלומר, להכיר בפחיתותו וחוסר גבורתו ("אל תאמן בעצמך עד יום מותך", "אל תחזיק טובה לעצמך כי לכך נוצרת"), ואף על פי כן להיות עז בקיום התורה והמצוות (כלומר להיות מעשי, ולא לתת לבושה והענווה להביא לייאוש ואדישות בחיים המעשיים).

 בברכה,

דניאל בלס