מדוע כתוב בתפילת ערבית: "גולל אור מפני חושך... המעביר יום ... המבדיל בין יום ובין לילה"?

שלום וברכה,

"בורא יומם ולילה" - פירושו שה' קבע את עצם המושגים, אותם אנו מכנים בשם יום ולילה, ומתייחס לאור והלילה שנבראו לראשונה בששת ימי בראשית. כלומר למעשה בריאתם.

"גולל אור מפני חושך" - מתאר את האור שאנו רואים בכל יום ויום, עם יציאת השמש.

"וחושך מפני אור" - מתאר את המעבר ללילה, שאינו דבר פשוט מאליו, אלא בריאה מתחדשת שבה כדור הארץ מסתובב סביב צירו, והשמש נעדרת מעינינו, וכך יש לנו תופעה של חושך. הדגש כאן הוא על עצם האור והחושך, כלומר על אור השמש, לעומת החושך של הלילה (העדר של אור).

"המעביר יום ומביא לילה" מתאר את חילופי הימים, בבחינה של 12 שעות יום ו-12 שעות לילה. הדגש כאן הוא המילה "יום" ו"לילה", אשר בשונה מאור וחושך, מתאר את חילופי היממות המתחלפות בסדר קבוע ובשעות קבועות.

"ומבדיל בין יום ובין לילה" - מתייחס לעצם ההפרדה בין היום לילה (ולא רק בין החושך לאור), ועצם היכולת שניתנה לנו להבדיל ביניהם. בדומה לברכה שאנו קוראים בכל בוקר: "הנותן לשכוי בינה להבחין בין ביום ובין לילה".

הבן איש חי ביאר בתפילה זו משמעויות עמוקות נוספות עפי פי דרכי האמונה והמדע (בן איש חי, הלכות שנה ראשונה א, פרשת שמות, פתיחה):

"והנה לפי האמור כל האותות אלו היו כדי להודיע דפועל הטוב הוא פועל הרע ולא שיש חס ושלום שתי רשויות כדעת האפיקורסים ולכן תקנו אנשי כנסת הגדולה לומר בכל יום ברכת קריאת שמע "יוצר אור ובורא חושך" וכן בערבית "גולל אור מפני חושך וחושך מפני אור" להזכיר מדת יום בלילה ומדת לילה ביום כדי להוציא מלב התועין ומתעים שאומרים שתי רשויות ומי ברא אור לא ברא חשך לפיכך תקנו להזכיר מדת לילה ביום ומדת יום בלילה להורות על האחדות השלם אל אחד ברא שניהם באחדותו הפשוט וכמו שכתב מרן "בית יוסף" ז"ל וכנזכר ב"שלמי ציבור" ונראה לי בסיעתא דשמיא טעם אחר במה שתיקנו להזכיר מדת יום בלילה ומדת לילה ביום והוא כי באמת אין לך שעה ביום שאין בה לילה, ואין לך שעה בלילה שאין בה יום וכמו שכתוב בספר הברית ז"ל שהארץ היא כדורי, ותלוי על מרכזו באמצע אויר השמים על בלי מה בגזרת האל יתברך, ובני אדם יושבים על שטח הכדור מסביב וכדור הארץ הלזו בכללו תמיד חציו האחת יום, וחצי שכנגדו לילה, דכמו שהשמש מקיף ובא להאיר תמיד חצי הכדור מהארץ, כמו כן הצל בא אחריו מקיף לההחשיך תמיד החצי אשר כנגדו ונכחו, באופן כשהוא יום במדינה זו אז הוא לילה במדינה שכנגדו על הארץ ממולו בעבר השני, וזה חצי הכדור השני שהוא לנוכח חצי הכדור שאנחנו עומדים בו ולא נגלה לעיני העמים וחכמיהם בזמן הראשונים, ורק נמצא ונגלה בשנת חמשת אלפים ורנ"ב ליצירה לאחד מחכמי הגוים חלק גדול בארץ בחצי הכדור השני ששלחו מלך ספרד עם גבור חיל שמו אמריק"א באניות רבות עם אנשי חיל וכבש הארץ החדשה ההיא ונקראת על שמו אמריק"א אך עם כל זה תמצא כי רבותינו ז"ל בזוהר הקדוש הכירו בזה ברוח קדשם ורמזו על הארץ הזאת בזוהר פרשת ויקרא דף י"ד וזה לשונו: אית אתר בישובא כד נהיר לאילין חשיך לאילין, לאילין יממא ולאילין לילייא, עיין שם והאריך בזה הרב בנועם לשונו עיין שם, ולכן בזה מצינו טוב טעם למה שאנחנו מזכירים מדת לילה ביום ומדת יום בלילה, כי באמת בעת אשר אצלינו יום הנה הוא לילה בעבר השני שכנגדינו והוא מאמר הכתוב ממש "יום ולילה לא ישבותו" (בראשית ח, כב): ובאופן אחר נראה לי בסיעתא דשמיא הטעם דמזכירין מדת לילה ביום וכו', דהאור רמז למדת הרחמים שממנה ימשך הטוב, והחשך רמז למדת הדין שממנה ימשך היסורין והצרות, ורמזו אנשי כנסת הגדולה לאדם בתיקון השבח הזה בכל יום שאם יראה [עצמו] עומד בטובה ושלוה שהוא האור לא יבעט כמו שכתוב "וישמן ישורון ויבעט" (דברים לב, טו), אלא יחשוב ויעלה על לבו את החשך שממנו יבואו צרות ויסורין, ואם יראה עצמו עומד בחשך בצרות ויסורין אל יתייאש מן הרחמים, אלא יעלה על לבו את האור שיזרח עליו בטובה ומנוחה לכך תקנו להזכיר מדת לילה ביום ומדת יום בלילה, ועוד אמרתי בסיעתא דשמיא טעמים אחרים בזה ולא הזכרתים פה:"

בברכה,

דניאל בלס