האם רגש העצבות הוא רע ?

לכבוד השואלת, 

סליחה על איחור בתשובה. 

צריך להגדיר ענין עצבות. 

"על פי ספרי קודש יש עצבות האסורה, ו"עצבות המותרת. 

עצבות האסורה - מה שגובל על הרגשת "יאוש". זה אסור ליהודי להרגיש, כי אין לו להתייאש בשום פעם. 

עצבות המותרת" היינו מה שקוראים "לב שבור". יתכן שאדם חטא/נפל ממדריגתו, ואז הוא מרגיש שבור על שעקב מעשיו הוא נעתק קצת מהבורא. אבל אין הרגש הזה כולל בו שום ייאוש. 

(מקור: ספר יושר דברי אמת, מכתב בסוף הספר)

 לכן ההגדרה הנכונה אינו ש"יתן מקום לעצב", כי אז אולי הוא "יתן מקום" גם לרגש של ייאוש, ח"ו; אלא הנכון לומר הוא שיש לנתב את הרגש כלפי השם ולא לדחקו ח"ו. ולנתב את ה"עצבות המותרת", פירוש הדבר שמנתב את ההרגשה של "לב שבור" אשר בקרבו , ויכול אפילו לבכות לפני הקב"ה על ה"שבירה" שהוא מרגיש, ויבקש מאת השם לקרבו ולעזור לו שוב להרגיש את הקירבה בלבו לבורך יתברך.

אבל אינו מעורב בזה שום הרגשת ייאוש או שום ספק שמא הקב"ה אינו רוצה לקרבו. 

בברכה, 

רב נחום