למה מברכים הגומל?

בס"ד

שלום וברכה,

כל מי שנקלע לסכנה - עדות יש לו בכך שנשמתו היתה צריכה לעבור ייסורים בגלל חטאים חמורים שפגם בהם בגלגול זה או בגלגולים קודמים.

 למרות זאת אלוקים תמיד מרחם על בניו, ונותן להם פחות ייסורים ממה שהיו צריכים לקבל. ונותן להם בעולם הזה יותר שפע ממה שהיה מגיע להם.

החכמים יודעים להודות על כך. 

סוף סוף כמה מאיתנו באמת ממלאים את חובותינו? כמה מאיתנו מודים על כל השפע שכבר קיבלנו?

אכן מעטים מגיעים לשלמות, ואין צדיק אשר יעשה טוב בארץ ולא יחטא. אך בדיוק לשם כך אלוקים נתן לנו את היכולת לעשות תשובה, את היכולת לקבל ייסורים באהבה, ולהודות לו על כל הטובות שנתן לנו בעולמו.

חלק מעבודת השם שלנו היא גם להודות, ומתוך הכרת הטובה והשמחה - לפתוח את לבנו אליו יתברך, וכך לזכות לקרבתו - שהיא העונג הגדול מכל העינוגים האפשריים. 

ההודאה על החיים היא הכרה בכך שהחיים ניתנו לנו במתנה. עלינו להיזכר בכך, ומתוך תזכורת זו אנו זוכים לשפע אלוקי.

יש לזכור שהקב"ה יתברך לא משיג דבר מאיש. הוא הרי יוצר כל המציאות כולה, ולא ניתן להעניק לו דבר משל עצמנו, כי כל מה ששלנו - ניתן ממנו.

כך אמרו חז"ל: תן לו משלו שאתה ושלך שלו. ה' דורש מאדם להתקין מזוזה, רק לאחר שנתן לו בית. ה' דורש מאדם לערוך ברית מילה לבנו, רק לאחר שנתן לו בן. ה' דורש מאדם להניח תפילין, רק לאחר שנתן לו יד. ה' דורש מאדם לשמור על טהרת העיניים, רק לאחר שנתן לו עיניים. וכן בכל דבר ודבר שה' דורש מאיתנו מצווה כלשהי, הוא רק לאחר שה' נתן לנו מתנה ששווה אלף אלפי מונים יותר ממעשינו.

לכן, אצל הקב"ה לא קיים מושג של רוע או אכזריות ח"ו, כי הרי כל מה שהקב"ה עושה - הוא עושה אך ורק למעננו ולטובתנו, גם כשמונע מאיתנו טובות.

אך באמת הסבל נמצא רק מעט בחיינו; רוב זמנינו הוא באמת רגוע ונוח, ואיננו כואב או מצער. רק שמיעוט צערנו מורגש יותר מטובות ההנאה בחיינו, כי את ההנאות אנו נוטים לשכוח מתוך ההרגל. אנו זוכרים בעיקר את הרגעים הקשים, ומכאן נובעת האשליה שרוב חיי האדם הם סבל.

הבט כי ברגע זה ממש, פועלים בתוך גופך מיליוני מערכות גאוניות בתחכומן:

- גופך בנוי ממיליארדי אטומים שפועלים בתיאום, אפילו התא הקטן ביותר שיש באצבע שלך מורכב יותר מכל מערכת התחבורה בעיר ניו יורק. 

- הידיים שלך הם מנופים מורכבים מלאים פרקים תואמים שמאפשרים לך לתפקד בחיים. 

- בכל אחת מן העיניים שלך יש יותר מ-120 מיליון קולטני אור, המאפשרים לך לקבל תמונה חדה וצבעונית של המציאות סביבך. - בכל יום הלב שלך מעביר 8000 ליטרים של דם בתוך גופך - פירוש הדבר כי בשלושה ימים משאבת הלב שלך היתה מסוגלת למלא בריכת שחייה! אך כל כך הרבה ליטרים של דם דורשים ניקוי רעלים תמידי, ולכן בכל דקה שעוברת הכבד שלך מסנן 2 ליטר של דם מרעלים. 

- המח שיש בראשך הוא פלא הבריאה, ובכל היקום כולו לא נברא מחשב מתוחכם כל כך - מוחך מפעיל 100 מיליארד נוירונים (תאי עצב) - מספר זה גדול יותר מכל הכוכבים שיש בגלקסיה, וכולם פועלים בתיאום מושלם כדי לאפשר לך לראות לשמוע לנוע לדבר ולחשוב. ואין כאן המקום לתאר את כל התהליכים המדהימים והמורכבים שפועלים בגופך.

האם יש לך ספק בכך, שמי שברא כל זאת, יש לו מטרות גדולות בשבילך? 

ויושם לב לעובדה שכל המערכות המדהימות הללו - הן רק הכלי החיצוני שניתן לך בעולם הזה, כדי שהנשמה שלך תוכל להפעיל את הגוף כמו נהג ברכב. אך מהו המסלול שכל אחד מאיתנו בוחר לעצמו בחיים? האם לא נאמין במי שברא אותנו או נדחה את הטבתו חלילה?

מי מאיתנו היה מוכן תמורת מיליון דולר לוותר על מאור עיניו (או אפילו רק על ראייה צבעונית של המציאות), על יכולת השמיעה, חוש הטעם, המישוש, שתי ידיו או על שתי רגליו? אפילו אדם שינסה רק יום אחד לקשור את שני אגודליו יגלה מהר מאוד עד כמה הוא נצרך להם; אדם שיעטה על ידיו כפפות יגלה כמה הציפורניים חסרות לו במהלך היום. אך מי מאיתנו נתן אי פעם את הדעת להודות על אגודל או ציפורן?

ילד נוהג להתלונן כי אינו יודע להעריך את כל המתנות והאהבה שמרעיפים עליו הוריו. אך אם נביט בעין ישרה על מציאותו של האדם, נמצא שהוא חי ברווח יותר מכל בעלי החיים בעולם, והרבה יותר ממה שהוא נזקק כדי לשרוד, וכל זה נובע בשל אינספור טובות חינם שהבורא הרעיף עליו. 

הבורא יתברך לא היה חייב לברוא את כל עצי הפרי שיש בעולם, ולא את כל סוגי החומרים שיש בקרקע, וגם לא את כל מגוון בעלי החיים בטבע. האדם היה יכול לשרוד גם עם עין אחת ואוזן אחת, וללא ראייה צבעונית של המציאות. אך הבורא נתן לאדם מעל ומעבר כדי שיהנה מהבריאה.

העולם הוא בעיקרו וברובו טוב, ואנשים רק משלים את עצמם שהעולם רע, בדומה לילד קטן ומפונק שאינו מקבל משחק ואומר להוריו שהוא שונא אותם כי אינם אוהבים אותו ולא דואגים לו כלל... ואינו רואה את שפע הדאגה וההשקעה שמשקיעים בו. כך גם רוב האנשים אינם יודעים להעריך את הטובות הרבות שיש בחייהם, אינם מסוגלים להעריך נכונה את שוויה של הראייה, השמיעה, ההליכה, אפילו הריסים שבעפעפיים או הגבות שנועדו למנוע מן הזיעה להיכנס לעיניהם. באמת שלא חסר על מה להודות, ובמה לראות את טובו של ה' במציאותנו.

אם החיים האלה באמת לא היו טובים בעבורנו - אז הבורא לא היה בורא אותנו. כי הוא יודע את העתיד וכל מה שקורה בעולם, וברא אותנו בזכות הפוטנציאל האדיר להטיב לנו. הוא יתברך יודע שלבסוף נודה לו. כך אמרו חז"ל, שבאחרית הימים אפילו על הרעה יודו הנשמות ויברכו "הטוב והמטיב", כי יבינו את ההטבה שבכל דבר שקרה לנו בעולם הזה. ממש כמו אדם חולה שמתרפא אצל רופא מנתח, והוא מודה לרופא בכל לבו על הטיפול המסור בו. כך נבין שכל מה שקורה לנו בעולם הזה נועד לתיקון שלנו מכל הפגמים הרוחניים שדבקו בנו, למען ההטבה הגדולה ביותר, שהיא ההטבה הרוחנית - קירבתו של בורא עולם.

האם אלוקים צריך שבחים?

 https://www.hidabroot.org/article/82823

אם אבא אוהב - אז למה כואב?

https://www.hidabroot.org/he/article/125233

10 הוכחות לכך שה' אוהב אותך, על אף הייסורים

https://www.hidabroot.org/he/article/798

מלך אבא או חבר - כיצד להביט על אלוקים?

https://www.hidabroot.org/he/article/95502

אבא גדול ואבא קטן:

https://www.hidabroot.org/he/article/99775

בברכה,

דניאל בלס