המקור של המדרשים

לכבוד השואל,

סליחה על האיחור בתשובה.

1. הנה ישנם כללים מוצקים שהיו לחז"ל האיך לדרוש במדרשים, והכלל הכי חשוב לדעת הוא: שאם כבר היה לגדולי ישראל איזה יסוד מוסד שנמסר להם בקבלה מרבותיהם, וממילא היו יכולים לדרוש את אותו ענין מתוך הפסוק בכל מקום שניתן לעשות כן במקרא.

ועפ"ז מובנים ממילא הרבה כללים הנוגעים למדרש: וכגון, הכלל  שמותר לחז"ל לדרוש בענין שלימות של צדיק בכל מקום שמתואר במקרא מעשה של צדיק.  וכן להיפך, שמותר לחז"ל לדרוש בענין חסרונות הרשע בכל מקום שמתואר במקרא מעשה של רשע.

ונעשה דבר זה לסיבה פשוטה: דהואיל וכבר היה ברור לחז"ל שכל יהודי שהוא צדיק ומוסר את נפשו על קיום התורה יזכה לשמירה ולכל טוב - לכן מותר להם לדרוש את כל אותם הענינים על כל הפסוקים שהזדמנו להם בנוגע לכל צדיק; וכן להיפך ברשע. והתועלת היוצא מדרשות כאלו, הינו שעי"ז נזכור ונלמד את אותו היסוד המוסד מתוך פסוקי התורה. ואותו המסר הטמון בפסוקים הוא באמת רצונו יתברך שאנחנו נלמוד, כי עיקר תכלית הלימוד הוא כדי שילמד האדם את הדרך לממש בחייו האיך לקיים את התורה למעשה;  והואיל והיסוד הוא אמיתי, א"כ אין כ"כ הבדל מאיפה שלומדים את היסוד.(כלומר, המטרה היא לא ההיסטוריה, אלא המטרה היא עצם רכישת הידיעה האיך ראוי לאדם להנהיג את חייו). 

2. בנוסף לזה יש לדעת, שהואיל ונכתבו הפסוקים בנבואה (או אפילו ספרי הכתובים שלא נכתבו בנבואה - עכ"פ נכתבו ברוח הקודש), הואיל ולשונם הוא לשון מדוייק ואמיתי בעצם, א"כ באמת כלול באותה לשון של הפסוק כל אותם ההוראות והדרשות שדרשו אותם החכמים.

וזהו בודאי רצון הבורא שנדע ונבין מתוך הלשונות האבסלוטיים של הכתובים את כל מה שכלול במשמעותם; כי אין דרכו יתברך כדרך בני אדם המשתמשים במילים שיש להם כמה משמעיות והם אינם מתכונים אלא לדבר אחד מהם מתוך כל המשמעויות - אבל כאשר הוא יתברך שולח לנו דיבור בנבואה או ברוח הקודש, כוונתו יתברך שנבין ולמד ממנו את כל המשמעות שכלולים בו.

ונמצא, שיסודות ההשקפה שבמדרשים כבר נתנו לנו מסיני. אבל כל דרשה נעשית בזמנה על ידי חכמי ישראל שבכל הדורות, אשר דרשו אותם מלשונות הכתוב - כל אחד בזמנו. 

ונמצא, שאין חיוב להסכים לסוג הדרשה, אבל ליסוד ההשקפתי שמאחורי הדרשה אנו חייבים לקבל. 

בברכה,

רב נחום