מדוע בת אינה יורשת

בס"ד

שלום וברכה,

היהדות מלמדת אותנו את חוקי הבריאה (תורה היא מלשון הוראה, הוראות יצרן). מהתורה אנו למדים שגבר ואשה הם שני חלקי נשמה נפרדים, אשר ביחד מהווים אדם אחד שלם. אך בנפרד - לכל אחד מהם יש יתרונות וחסרונות משלו לעומת המין השני. מה שיש לזה אין לזה, ומה שאין לזה יש לזה. לכן מושגים מודרניים כמו "פמיניזם" או "שוביניזם" הם זרים ליהדות, שהרי היהדות אינה מכירה לא בגבר שלם ולא באשה שלמה, אלא באדם אחד שמורכב מזכר ונקבה, ויחד הם מקיימים את המטרה האלוקית! 

חשוב להדגיש שהתורה לא נכתבה על ידי אדם, גבר או אשה, אלא על ידי בורא עולם. אשר יודע ומכיר את בני האדם שברא, ונתן להם את הוראות היצרן הטובות ביותר לתיקון נשמותיהם.

התורה מאוד התחשבה באשה, ומכיוון שנשים דואגות למשפחה והילדים שלהן ומטפלות בהם, על כן פטרה אותן התורה ממצוות רבות שהיו מקשות את חייהן. מסיבה זו נשים לא התחייבו בלימוד תורה, למרות שהן מקבלות שכר על שמיעת שיעורי תורה, ואף משתתפות בשכר לימוד התורה של בעליהן (רבי עקיבא אמר על לימוד תורתו: "שלי ושלכם - שלה הוא" - כלומר של אשתי).

הגבר מצווה לחנך את ילדיו והוא חייב לדאוג ללמדם תורה. ולא פחות מזאת, כל גבר מצווה לכלכל את משפחתו ולדאוג לאשתו ובניו הן לדירה והן למזונות והן ללבוש, בעוד האשה אינה מתחייבת לפרנס את ביתה. כל גבר שמגרש את אשתו חייב לשלם לה כתובה לפי היהדות, בעוד האשה אינה מתחייבת כל התחייבות ממונית לבעלה. דינים אלה מעידים על ההתחשבות הגדולה לנשים.

אין כאן "שוביניסטיות", אלא התייחסות לאשה לפי תפקידה במשפחה. בימים עברו האשה היתה לרוב עקרת בית שעסוקה בטיפול במשפחתה, ולא יוצאת לשוק העבודה. גם יש לזכור שרוב העבודות היו פיזיות (חקלאות, סחר בסחורות כבדות וכו'). גבר היה יכול להשיג עבודה פיזית קשה ולהתפרנס בכבוד, בעוד נשים היו מתקשות להשיג עבודה ועשויות להתדרדר לעוני מחפיר. לכן היה עניין לדאוג לנשים.

מסיבה זו אשה היתה נכנסת תחת חסות בעלה, שהיה דואג לכל צרכיה החומריים (דירה, מזונות, לבוש, ואפילו תכשיטים; וכתובה במידה ומגרשה). עד היום ההלכה מחייבת את הבעל לכל אלה, וכל אשה יהודיה יכולה לבקש מבעלה להיות עקרת בית. עניין זה מתבטא גם ברכוש - אם הרכוש מועט הדבר יכול להוביל את האלמנה לחרפת רעב, אך כאשר היא נמצאת תחת חסותו של גבר (בעלה או בנה) הרי שמחובת ההלכה ידאגו לקיומה.

לגבי ענייני ירושה, כיום נוהגים האבות לחלק את רכושם שווה בין בניהם ובנותיהם, דבר שמונע מריבה וקפידות.

אעתיק לך תשובה נוספת שראיתי בנושא:

" הבנים יורשים הם את ירושת אביהם, משא"כ הבנות, ולכאורה ניתן לראות בכך אפליה, אך המתבונן לעומקם של הדברים רואה במבט רחב יותר שעכ"פ אין כאן שום קיפוח ואפליה כלל וכלל והסיבה לכך היא כדלהלן:

  אמנם הנחלות ניתנו לשבטים שנקבעים עפ"י האבא, אך הייחוס, הלאום הולך אחר האשה (כלומר ילד ייחשב גוי/יהודי עפ"י האמא). הוי אומר שהחלוקה היא לא חלוקה זהותית אלא שוויונית. זהות פירושו שכולם אותו הדבר, דבר שהוא לא הגיוני כשלעצמו ולא הצליח במבחן ההסטוריה בעולם, ואילו שוויון פירושו ש"איש על מחנהו ואיש על דגלו", בסה"כ בנים ובנות, זכרים ונקבות מקבלים את אותו הדבר.

  הם הם הדברים בנידוננו, שהרי סוף כל סוף הגבר עתיד להתחתן עם אשה שודאי לא ירשה ירושה, וא"כ גם האשה נהנית במוקדם או במאוחר מן הירושה. ולדוגמה לראובן היו לו 10 בנות והוא עני מרוד, ואת המעט שהיה לו ירש אותו רק בנו יחידו. לשמעון יש גם כן בן אחד ועשר בנות, וגם בן זה יורש הוא את אביו. בן זה נשא לאישה את אחת הבנות של העני. לפני החתונה או אחרי החתונה הלך לעולמו אביו של החתן. נשאלת השאלה: אותה אישה שנולדה לאבא עני, מה היא היתה מעדיפה: שבנים ירשו או שבנות ירשו?! ודאי שהיא תעדיף שבן ירש שהרי אז בעלה ירש את כל רכוש אביו, כשהיא בתור חלק מבעלה מקבלת את הירושה איתו ביחד, שהרי גוף אחד הם. 

  ולסיכום: אמנם הבן מקבל את ירושת אביו ואילו הבת לא מקבלת את ירושת אביה, אלא את ירושת בעלה. א"כ מבחינה סטאטיסטית רחבה הדברים מאוזנים הם לגמרי. {{{ מכיוון שגברים יורשים מן הסתם פשוט שכשירושה עוברת בין הגברים גם נשותיהם יהנו מכך ולכן הירושה היא של שני בני הזוג. }}}"

בברכה,

דניאל בלס