שתיית אלכוהול על פי ההלכה

שלום

הרבה מקומות מנו חז"ל את גנותו של הנותן בכוס עינו, שגורם למשוך ברעה את בשרו והרמב"ם (הלכות איסורי ביאה פרק כב) מונה את השכרות כאחד מהגורמים הגדולים לפירצה בענייני עריות, והרבה מהספרים ציינוהו כגורם מס` אחד לחטא הוצאת זרע לבטלה.

וראה מה שכתב השל"ה הק` בספרו (שער האותיות - עמק ברכה סעיף ג): "כן צריך ליזהר מרבוי שתייה, כי השכרות מפסיד גופו של אדם ומאביד שכלו וגורם לו כל רעות שבעולם. כמו שמצינו בנח שגרם לו השכרות רעה וקלון והיתה לו סבה לקלל זרעו, ואמרו רז"ל [במסכת סנהדרין (ע, א) י"ג ווי"ן נאמרו ביין, ו`יחל נח ו`יטע כרם ו`ישת מן היין ו`ישכר וכו`, הכוונה בי"ג ווי"ן אלו,

כתב בספר ראשית חכמה בשער הקדושה, מפני שכולם באו להורות אוי ווי, והם י"ג להורות שפגם באחדות, שאחד עולה י"ג וכו`: ובמדרש בפרשת נזיר (במד"ר י, ו) אל תרא יין כי יתאדם, הזהירה רוח הקודש על היין שלא ישתכר אדם, למה, כי יתאדם, שאחריתו דם, שעובר עבירה שיתחייב עליה מיתה. דבר אחר, כי יתאדם לדם נידה ודם זיבה, כי יתן בכוס עינו, בכיס כתיב, על ידי הכוס יתן עינו בכיס, לשון נקי דברה תורה, לומר שיבא על הערוה, יתהלך במישרים, סוף אשתו אומרת כשושנה אדומה ראיתי ואינו פורש. אמר ר` אסי, אם תלמיד חכם הוא סוף שמטמא את הטהור ומטהר את הטמא.

דבר אחר, יתהלך במישרים, סוף שהוא מתיר את העבירות ועושה אותן הפקר כמישור, משיח עם האשה בסוף מנבל את פיו בדברים רעים בשכרות ואינו מתבייש וכו`. למדנו שאין טוב יוצא מהיין, והוא הדין שאר משקין שהאדם שותה דרך שכרות: ובפרט לומדי תורה צריכין ליזהר יותר מן השכרות, כי השכרות מביא לידי רבוי שינה ומתוך כך יבואו להתבטל מדברי תורה.

וגם גנאי הוא לתלמיד חכם כשהוא שיכור יותר משאר העם, ואמרו במדרש הנעלם זה לשונם, אמר רב יצחק, מעולם אין היצר הרע מפתה אלא באכילה ושתיה, ומתוך שמחת היין אז שולט באדם, בצדיק מה כתיב ביה (משלי יג, כה), צדיק אוכל לשובע נפשו ואינו משתכר לעולם, דאמר ר` יודא, האי צורבא מדרבנן דמרוי קרינא עליה נזם זהב באף חזיר.

ולא עוד אלא שמחלל שם שמים וכו`, שאין היצר הרע מתעורר אלא מתוך היין, שנאמר (בראשית יט, לג), ותשקנה את אביהן יין. וכבר הבאתי לעיל בסעיף שלפני זה בשם ספר חסידים והוא מדברי הרמב"ם בספר המדע זה לשונו, כשם שהחכם ניכר בחכמתו ובדעותיו והוא מובדל מהם משאר העם, כך צריך שיהיה ניכר במעשיו במאכלו ובמשקהו וכו`.

וזה לשון הרמב"ם בהלכות דעות פרק ה`, כשהחכם שותה יין אינו שותה אלא כדי לשרות אכילה שבמעיו, וכל המשתכר הרי הוא חוטא ומגונה ומפסיד חכמתו, ואם נשתכר בפני עם הארץ הרי זה חילול השם: ובלאו הכי כל בר דעת ירחיק עצמו מן השכרות הרחק כמטחוי קשת, כדי שלא יבא מתוך כך לידי בזיון ובושת, כי לפעמים יעשה אדם דבר בשעת שכרות או ידבר דבר, אם יתן איש מלא ביתו כסף וזהב לא יעשה אותו דבר או לא ידבר דבר כזה כשאינו שכור, וכל העבירות הגדולות הם בעיניו למישור, והוא חוטא בבלי דעת, ותם לריק כחו וכספו וזמנו, ויפסיד השכל, גם תפלתו תועבה, אשרי מי שלא היה שיכור מימיו".

ובנו של השל"ה הזהיר בצוואתו: "בכלל דבר המזיק הוא השכרות דבר מר ורע ומחלל שם שמים וגורם לבא הרבה רעות ועבירות, ובשכרות עבירה החמורה קלה בעיניו, וויי, אני מצוה למי שאוחז בדרך השכרות כי הרבה בכיות בכיתי על עצמי כשהייתי שיכור, בראש ביטול תפלה ביטול תורה, אדם מדבר בשכרות מזיק את עצמו בדיבור היוצא מפיו, שאין אדם יכול להזהר בשעת שכרות, וי ליה וי לנשמתיה וזולת כאב הראש וכאב ברמ"ח איבריו עד שצועק ראשי ראשי הביטו נא וראו לסלק זו החרפה מעמכם".

ורבי נחמן מברסלב כתב בספר המידות (ערך שכרות):

א. על ידי שכרות נופל ממדרגתו:

ב. על ידי שתית יין, לסוף שמקבל שחד:

ג. השכרות מביא לידי כפירה באמת ולהודות לשקר:

ד. הקדוש ברוך הוא אוהב מי שאינו משתכר:

ה. השמן מבטל השכרות:

ו. הראיה משכרת ביותר:

ז. על ידי שכרות נופל להרהורי נאוף:

ח. השכור - אין יכלת בידו להמתיק דינים:

ט. השכור - אין מגלין לו רזין דאוריתא: י. יין עם לבונה מטריפין דעתו של אדם:

2. חקירתך באיזה מצב וגיל יקומו המתים כשיחיו לתחיית המתים, כבר חקר בזה רבי סעדיה גאון והנה תורף דבריו: "מי שימות מהם והוא סומא או מבוטל מאיבריו או בשאר הפגעים או המומים מה יהיה עניינו, ואומר, שיחיה תחלה במום ההוא עד שיכירוהו בני אדם שהוא הוא, ואח"כ ירפאהו הבורא ותהיה אות גמורה, כמו שאמרו רבותינו, עומדים במומם ואח"כ מתרפאים, ועל כן הקדים אני אמית ואחיה למחצתי ואני ארפא, ואמר אז תפקחנה עיני עורים וגו` ע"כ:

יש מומין שאינו מתנכר האדם בהם שאינם בגלוי, ואפי` הסומא או מבוטל ניכר הוא בצורתו בהסתכלות טוב, אלא מפני שברוב השנים האדם משתנה מנערות לבחרות לזקנה ולשיבה, וכ"ש בשינוי המיתה וכליית האיברים וחזרתם לעלות על העצמות בשר מלמעלה, גם שיהיה מן החומר עצמו אשר היה בו מתחלה והחלקים שנפרדו ממנו לכל ד` היסודות שחזרו עתה עליו ממש כבתחלה,

עם כל זה אפשר שיהיה בו איזה שינוי בצורת פניו ומראהו, כ"א יתיך אדם כלי בדיל ויחזור ויעשהו כלי כמו שהיה בתחלה בדפוס עצמו ישחנה באיזה דבר מועט ופנים חדשות באו לכאן, וגם כי באומנתו של האל ית` לא יבצר ממנו מזמה להחיותו בצורתו כבתחלה ממש, כיון שקודם מותו היו בו שינויים הרבה מנער לבחור מזקנה לשיבה, מי שראה אותו בזמן היותו בחור לא יכירהו בתחייה אם מת זקן וכן בכל שאר השינויים,

ולכן רצה האל ית` להחיות את כל אחד בצורתו ותבניתו שהיה בזמן מיתתו, ואם יתנכר לשום אדם על שראהו קודם מיתה בחור, מומו יוכיח עליו כי הוא הוא ואחר כן ירפאהו הבורא, וכיון שיהיה ניכר קודם שיתרפא אף לאחר כן יהיה ניכר: וכן רוב האנשים שהם בלא מום יהיו ניכרים אף לאותם שלא ראום אלא בבחרותם באמצעות אותם אשר הכירום בשעת מיתתם,

וכן האנשים שהם מדור אחד יהיו ניכרים לדורות שלפניהם ושלאחריהם באמצעות בני דורותם שיכירום ויעידו כי הם האנשים הנקובים בשמות, כמו שתאמר שבעה רועים ושמונה נסיכי אדם, וכל הנביאים והחסידים והצדיקים אשר בכל דורות ושאר בני אדם כולם יכירו את אביהם ואבי אביהם עד אברהם אבינו או עד אדם הראשון, ואת בני בניהם עד דור אחרון המספרים תהלות ה` שיזכו לזמן התחייה, ועל ידי עדות זה יכירו שלשלת אבותם עד אדם הראשון שהיה יציר כפיו של הקב"ה, והוא והאבות יכירו את כל בני בניהם עד זמן התחייה,

ואז יאמתו הכל חידוש העולם ושאר העיקרים בראותם כל הדורות חיים עם אדם הראשון, אשר יגיד הוא להם כי לא נולד מזכר ונקבה אלא שהאל ית` יצרו בכפיו, וכן כל בני הדורות יעידון יגידון כולם כאחד כי הוא אחד ושמו אחד בסיפור והגדת הנסים והנפלאות אשר ראו בעיניהם מיציאת מצרים עד דור האחרון, ולא ישאר שום ספק בלב שום אדם בעיקרי התורה ושרשיה, כי יאמינו מה שיסופר להם מהמון האנשים אבותם אשר בכל דור ודור, מוסכם סיפורם למה שקבלנו מאבותינו מכל הדברים, ובזה תמלא הארץ דעה את ה` כמים לים מכסים". וציטט כל זה הגאון המבי"ט בספר בית אלקים (שער היסודות - פרק תשעה וחמשים). והעולה מדבריו שהגוף יקום במצב בריא, אולם בחזות כמו שהיה לפני שנפטר, ואם היה בו איזה מום הוא ירפא לאחר כן.

3), אכן איסור צביעת שיער לגברים, נובע ממה שאסרה התורה על גברים לתקן את גופם בתיקוני נשים.

4) אם אתה זוכה לתקן את עצמך, [וראוי לזכור שאת הנשמה מעצבים אך ורק באמצעות שמירת התורה והמצוות, ולא בשום תרגילים אחרים], אכן אין לך סיבה לחזור לעולם. אף שיש צדיקים גדולים החוזרים כדי לתקן נשמות של יהודים אחרים ולקרבם לעבודת הבורא, וזה נחשב להם לזכות. בהצלחה – מנשה ישראל