ארץ ישראל היתה שממה בזמן הגלות?

אכן זוהי אחת מן ההוכחות הנצחיות הכי מדהימות שהתקיים לנגד עינינו בדור האחרון, שהארץ שהיתה נתונה למרמס לעמים רבים כשני אלפים שנה בל אותה עת הארץ כבשה את כוחה, ולא הצמיחה ולא פרחה, על אף נסיונות הכובשים הרבים להחיות את האץ לא עלתה בידם, ורק כעת עם שוב בנים לגבולם כפי הנואה, החלה הארץ לתת את תנובתה בשפע, עד שלא יודעים מה לעשות בעודפים הרבים.

הדברים מתועדים במסמכים רבים מכל התקופות, וכבר נעשתה כמדומה עבודה מעניינת בעניין הזה. ועיקר הנבואה על כך נמצאת בספר יחזקאל פרק לו שם מתחיל הנביא לבאר השלב הראשון בגאולת ישראל שישובו בני ישראל אל ארצם מארצות פזוריהם והארץ תתחיל להוציא פריה לשבח אחרי אשר בזמן שלא היו בני ישראל עליה נסגרה שפעה ולא נתנה פריה בעתה, וזה ידוע שכל זמן שליטת הישמעאלים בארץ היתה הארץ שממה,

 וכמו שאמרו חז"ל במסכת סנהדרין אָמַר רַבִּי אַבָּא, אֵין לְךָ קֵץ מְגֻלֶּה מִזֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר, (יחזקאל לו) "וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְּאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל כִּי קֵרְבוּ לָבוֹא" רש"י: כשתתן ארץ ישראל פריה בעין יפה - אז יקרב הקץ ואין לך קץ מגולה מזה. ובגמ` מגילה מבואר שעל סדר זה נסדרו ברכות שמונה עשרה וז"ל: "וּמָה רָאוּ לוֹמַר "קִבּוּץ גָּלֻיּוֹת" לְאַחַר בִּרְכַּת "הַשָּׁנִים"? דִּכְתִיב, (יחזקאל לו) "וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל, עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ, וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל כִּי קֵרְבוּ לָבֹא".

והנה כל המעיין יראה כי ביחזקאל פרק ו ישנה פרק מקביל ומתאים למבואר כאן אלא ששם מבואר (א) ויהי דבר ה` אלי לאמר: (ב) בן אדם שים פניך אל הרי ישראל והנבא אליהם: (ג) ואמרת הרי ישראל שמעו דבר אדני אלוקים כה אמר אדני אלוקים להרים ולגבעות לאפיקים ולגאיות הנני אני מביא עליכם חרב ואבדתי במותיכם: ...(יד) ונטיתי את ידי עליהם ונתתי את הארץ שממה ומשמה ממדבר דבלתה בכל מושבותיהם וידעו כי אני ה`.

וכאן באה הנבואה אל ההרים להשפיע בהם רוח פריחה ונחמה, והנביא אכן דיבר אל ההרים ואמר להם בדבר ה` שלא יוסיפו תת כוחם לקיים מה שהזהיר משה ונתתי הארץ שממה, ואכן הארץ שמרה על צו הנביא ולא הוציאה פירותיה לעמים רבים אשר סבבו נדדו בארץ הק` משך אלפי שנים, ובבוא הזמן תשמע הארץ לקול הנביא אשר שב שנית לצוותה כי בבוא בניה על האדמה תתחיל לפרוח ולהוציא פירותיה בעיתן ובזמנן, ועל זה נאמר כל הפרק .

ואחר שגמר הנביא לדבר על הפריחה שיהיה אז בארץ, ממשיך הנביא להודיע עוד דבר, כי ידוע שמלבד שהיתה הארץ שממה כל אותו הזמן לקיים מה שנאמר ושממו עליה אויביכם, עוד נוסף בה ענין נורא נוראות שהיתה הארץ משכן למגפות משונות, כידוע, ועל כך אמר שם כֹּה אָמַר אֲדֹנָ"י אלוקים יַעַן אֹמְרִים לָכֶם כנגד ההרים אֹכֶלֶת אָדָם אתי אָתְּ למודה היא הארץ הזאת להשחית את יושביה האמוריים כלו בה והיהודים כלו בה וּמְשַׁכֶּלֶת גויך גּוֹיַיִךְ הָיִית: יען - שבגלות אומרים לכם - א] שאוכלת אדם את - שהדרים בך בזמן הגלות (שבני אדם מעטים דרים שם) תאכל הארץ אותם בדבר ובחלאים וברעב [וכידוע המצב הקשה שהיה שורה בארץ ברוב התקופות שתמיד היה כאן מגפות וחולי רע, והיתה הארץ שממה עד שהרמב"ן בבוא לא מצא יהודים בירושלים חוץ מפועל אחד, וכך היה גם בהמשך שהיתה הארץ נתונה לרעב ובצורת ומגפות ורק לפני כמאתיים שנה התעוררה התקופה לטובה והחל הישוב להתפתח, וגם אז היה סבל גדול מכל מיני קשיים ומחלות כמפורסם בספרי התקופה, עד ממש לפני כשבעים ושמונים שנה].

לָכֵן אָדָם לֹא תֹאכְלִי עוֹד שיסיר משם מות וחולי, וגויך וְגוֹיַיִךְ לֹא תכשלי תְשַׁכְּלִי עוֹד שלא יהיה עוד גלות נְאֻם אֲדֹנָ"י אלוקים, ואכן יש לנו להתבונן יום יום כי אנו במציאות שלנו בארץ מגשמים את הנבואות בעצם מציאותינו כאן בארץ הקדושה, ויש לנו להתנהג כמתחייב. בהצלחה – מנשה ישראל