איך היה מותר לחזקיה לגרור את עצמות אביו?

שלום רב,

הנה כתוב במסכת פסחים (פרק ד משנה ט) שחזקיה המלך גרר עצמות אביו על מטה של חבלים והודו לו חכמים, ופירש רש"י שם (דף נו עמוד א) משום כפרה ולא קברו בכבוד בדרגש ומטה נאה ומפני קידוש השם שיתגנה על רשעו ויוסרו הרשעים. וע"ע במסכת סנהדרין (דף מז עמוד א) על הפסוק "נבזה בעיניו נמאס", זה חזקיהו מלך יהודה שגירר עצמות אביו על מטה של חבלים.

ורשעו של אחז מבואר בכמה מקומות, ראה לדוגמא במסכת סנהדרין (דף סג עמוד ב) שאחז ביקש להעביר את בנו חזקיה למולך אלא שסכתו אמו סלמנדרא. ואמרו עוד (שם דף קג עמוד ב) אחז התיר את הערוה. וע"ע במדרש ויקרא רבה (פרשה יא פסקה ז) כך אמר אחז אם אין גדיים אין תיישים אם אין תיישים אין צאן אם אין צאן אין רועה אם אין רועה אין עולם, כך אמר אחז אם אין קטנים אין תלמידים אם אין תלמידים אין חכמים אם אין חכמים אין תורה אם אין תורה אין בתי כנסיות ובתי מדרשות אם אין בתי כנסיות ובתי מדרשות אין הקב"ה משרה שכינתו בעולם, מה עשה עמד ונעל בתי כנסיות ובתי מדרשות. 

אלא שסוף סוף כבודו שואל איך היה מותר לחזקיה לעשות מעשה כזה, ואיך הודו לו חכמים בזה, והרי יש חיוב כיבוד אב גם לאחר מיתה וכמו שאמרו במסכת קידושין (דף לא עמוד ב) מכבדו בחייו מכבדו במותו. והיא שאלה שכבר עמדו עליה גדולי הראשונים והאחרונים וכתבו ליישב בכמה אופנים כדלהלן:

א. רש"י במסכת סנהדרין (דף מז עמוד א) כתב, שלא היה בזה חשש משום כיבוד אב מכיוון שכתוב בתורה (שמות כב) "נשיא בעמך", בעושה מעשה עמך. והיות שאחז היה רשע לא היה חיוב לכבדו. וזהו כדעת הטור יורה דעה (סימן רמ) שאין חיוב לכבד אב רשע כל עוד לא חזר בתשובה. והובא ברמ"א (שם סעיף יח) בשם יש אומרים.

אולם דעת הרמב"ם (הלכות ממרים פרק ו הלכה יא) שאפילו אם היה אביו רשע ובעל עבירות חייב לכבדו ולירא ממנו. וכן פסק השלחן ערוך יורה דעה (סימן רמ סעיף יח). ולפי דעתם חוזרת הקושיא איך היה מותר לחזקיה לגרור עצמות אביו על מיטה של חבלים.

ב. ויש לתרץ לפי מה שכתב הרדב"ז (על הרמב"ם שם) שעד כאן לא כתב הרמב"ם שיש חיוב לכבד אב רשע אלא דווקא באביו קיים כי יש תקוה שיעשה תשובה ולא תזכרנה הראשונות ונמצא הבן עבר למפרע, אולם כשמת האב בלא תשובה דשוב לא יוכל לתקן את אשר עותו גם הרמב"ם מודה שאין חיוב לכבד אב רשע. וכ"כ הלחם משנה שגם לפי דעת הרמב"ם אין חיוב לכבד אב רשע לאחר מיתה. ולפי זה מיושב היטב היות שאחז מת בלא תשובה, ולכן היה מותר לחזקיה לגרור את עצמות אביו (ועיין בשו"ת מהר"ם שיק חלק יורה דעה סימן שמו ד"ה מיהו, שסברת הרמב"ם שיש חיוב לכבד אב רשע הוא משום דחיישינן שמא יעשה תשובה ויהיו כל עוונותיו נחשבין לו למפרע כשגגות או כזכיות, ושזה נראה טעם הלחם משנה. ובזה תירץ שם הקושיא מחזקיה המלך. ובאמת שהוא כמעט מפורש ברדב"ז הנ"ל. וע"ע למהר"ם שיק בספרו על תרי"ג מצוות, מצוה לג, ובתפארת ישראל בפסחים פרק ד בבועז אות ג, ובשו"ת עמודי אור סימן קטז, ובספר כתר המלך על הרמב"ם שם, שכתבו עוד לחלק בין חיים למיתה, ושגם הרמב"ם מודה שאין חיוב לכבד אב רשע לאחר מיתה, ובזה תירצו הקושיא מחזקיה המלך, עיין שם בטעמיהם ובנימוקיהם).

ג. הפרי חדש בהגהותיו מים חיים על הרמב"ם (שם) כתב לתרץ שהיות שחזקיה גרר עצמות אביו לשם כפרה לכן זה היה מותר גם לפי דעת הרמב"ם. ועל זה הדרך כתב החיד"א בספרו פתח עינים (בבא קמא דף צד עמוד ב) שגם לפי דעת הרמב"ם מותר לבזות את אביו לאחר מיתה לשם כפרה. ובספרו דבש לפי (מערכת א אות לט) הוסיף, שהוא משום שניחא ליה לאביו באותו עולם להקל עונשו. ובספרו מדבר קדמות (מערכת כ אות ד) הוסיף נופך קצת, דאחז כשנפטר כבר ראה וידע האמת שחטאותיו היו בעוכרי נפשו, ואז יש לו נחת רוח מאד שחזקיהו יעשה טצדקי שיתכפר לו וניחא ליה טובא בזלזול שעשה לו ולכך יפה עשה חזקיהו המלך ע"ה והודו לו חכמים כי אביו עצמו רצונו בכך. וכ"כ בקצרה בשו"ת מהר"ם שיק שם, דכיון דלכפרה עביד זהו כבודו.

ד. הגר"י אייבשיץ בספרו יערות דבש (דרוש יח, ד"ה ונראה לי ליישב, וד"ה וזה) כתב ליישב שהטעם של הרמב"ם שגם באביו רשע צריך לנהוג בו כבוד הוא מפני מראית עין, כי מי יבחן אם הוא רשע או לא, וממילא טעם זה לא היה שייך באחז היות דהכל יודעים שהוא רשע מוחלט, ולכן היה מותר לחזקיה לגרור את עצמות אביו על מיטה של חבלים והודו לו חכמים.

ה. תירוץ נוסף כתב החיד"א בספרו דבש לפי (שם) ששמע מהרב מהר"י סגל דבספר בגדי אהרן כתב דאברהם אבינו ע"ה לא היה חייב בכבוד תרח שהרי אמרו חז"ל במסכת נדה (דף לא עמוד א) שלושה שותפין יש באדם, הקב"ה ואביו ואמו. ותרח ויתר חלקו שמסרו לנמרוד. וכך גם אחז ויתר חלקו כי מסר את בנו חזקיה למולך וכמו שאמרו במסכת סנהדרין (דף סג עמוד ב), וממילא חזקיה לא היה חייב יותר בכבוד אביו.

ו. עוד תירץ בספר מאור ישראל חלק ב' (בפסחים דף נו עמוד א) לפי מה שכתב הערוך השלחן (יורה דעה סימן רמ סעיף לט) שאפילו לדעת הרמב"ם נראה שדווקא אם היה האב רשע לתיאבון, אבל להכעיס כמו המינים והאפיקורסים פשיטא שאסור לכבדם. ולפי זה אין קושיא כלל מהמעשה של חזקיה שנהג מנהג בזיון באחז אביו. (וע"ע בספר מגדל חננאל דרוש שני דף ו עמוד א ד"ה האמנם, ובספר ויקרא יהושע סימן רמ ד"ה הגם, ובשו"ת שמע אברהם סימן יג דף מט).

בברכה,

הלל מאירס