מה לעשות כשפוגעים בי?

כל הכבוד הסיפור שלך מזכיר את הסיפור שסיפר הרמב"ם בפירושו למשנה (אבות פרק ד משנה ד) וזה לשונו: "ענוה היא מן המידות המעולות, והיא ממוצעת בין הגאוה ושפלות הרוח. ושם מידה ממוצעת זו בעברית ענוה, ...והקצה האחרון הוא שפלות הרוח ולגודל חסרון מידת הגאווה אצל החסידים, וידיעתם בנזקיה, רחקו ממנה עד הקצה האחרון, ונטו אל שפלות הרוח לגמרי, כדי שלא ישאירו בנפש זכר לגאוה בשום פנים".

"וכבר ראיתי בספר מספרי המידות, שנשאל אחד החסידים, ונאמר לו: איזהו היום השמח שעבר עליך מימיך? אמר: יום שהייתי נוסע על גבי ספינה, והיה מקומי בה השפל שבמקומות, והייתי לבוש בלויי סחבות, והיו בספינה סוחרים ובעלי ממון, והייתי שוכב במקומי, ואחד מאנשי הספינה קם להטיל מים, והגיעה שפלותי בעיניו, ופחיתות המצב אשר הייתי בו, עד כדי שגילה עצמו והטיל מימיו עלי. ונפלאתי על התחזקות תכונת העזות בנפשו, וחי ה`, לא הצטערה נפשי במעשהו כלל, ולא התעורר בה רוגז, ושמחתי שמחה גדולה שהגעתי למדרגה שלא יצערני ביזוי זה החסר, ולא אשים לבי אליו.

ואין ספק שזו היא תכלית בשפלות הרוח, עד שירחק מן הגאוה". ויש אומרים שהסיפור היה עם הרמב"ם עצמו. אף אם עדיין לא הגעת למידה זו שזה בכלל לא יפריע לך, עצם הדבר שהצלחת להתגבר על כעסך, אף לפנים משורת הדין הרבה, מורה כי אתה שולט על רגשותיך, וזה מעלה גדולה, פוטנציאל אדיר להצלחה.

 מנשה ישראל