חנה ושבעת בניה: מה עלה בגורלה?

שלום רב,

א. שאלה טובה מאוד שאלת לגבי המעשה המובא במסכת גיטין (דף נז עמוד ב) עם האישה ושבעת בניה שעלתה לגג ונפלה, שלכאורה איך היה מותר לה לאבד עצמה לדעת, וגדולי המפרשים נתנו דעתם על כך, ותירצו באופנים הבאים:

1. במדרש איכה רבה (פרשה א סוף רמז נ) כתוב מפורש, לאחר ימים נשתטית אותה האשה ונפלה מן הגג ומתה. ע"כ. ונמצא שלא היתה שפויה כשנפלה מן הגג. וא"כ אין מקום לשאלה (ובפירוש מתנות כהונה שם כתב, שהמדרש חולק על הגמרא בגיטין שאומרת שבדעת שלימה עשתה זאת. ולכאורה אין הכרח לומר כן בדעת הגמרא. וכן כתב בפירוש יפה ענף על המדרש שם שניתן לפרש בגמרא גיטין שאחזתה רוח רעה מרוב צערה ויגונה וכמשתגעת עלתה לגג ונפלה, ולא כמו שכתב המתנות כהונה. וע"ע להלן תירוץ ג).

2. יעויין עוד לרבנו המאירי (גיטין שם, ד"ה עבדה) שתירץ, שהיא הקדימה לקפוץ מהגג כדי שלא יביאוה לעבוד עבודה זרה. ע"ש. וכן תירץ המהר"ל מפראג בספרו נצח ישראל (פרק ז, ד"ה אמר ר' יהודה).

3. בספר עין אליהו (לרבי אליהו שיק זצ"ל) על העין יעקב (גיטין שם) כתב, שאולי מה שנפלה היה שלא במתכווין. ע"כ. ונראה שכן מדויק מלשון הגמרא שלא כתבה שהיא "קפצה" ונפלה (וכמו שכתוב מקודם לכן בגמרא שם במעשה בד' מאות ילדים ש"קפצו" לתוך הים) אלא כתבה רק "ונפלה", ומשמע שהיא נפלה מהגג שלא בכוונה תחילה (ויעויין שם עוד מה שתירץ בזה. והוא על דרך תירוץ המהר"ל מפראג לעיל אות ב).

ב. הבת קול שיצאה ואמרה "אם הבנים שמחה" - באה לומר שהיא צריכה לשמוח על כך שהיא זכתה לשבעה בנים שמסרו נפשם על קידוש השם כדי שלא לעבוד עבודה זרה.

בברכה,

הלל מאירס