להודות על טוב או על העדר סבל?

בס"ד

שלום וברכה,

כאשר אב לוקח את ילדו לרופא לקבל זריקה, הוא אינו מצפה מהילד שלא להרגיש את הכאב של הזריקה. אך הוא מצפה מהילד לבטוח בו שהוא אוהב אותו, וגם הזריקה נעשית מתוך אהבה ולא מתוך שנאה ח"ו.

כך הקב"ה רוצה שנבטח בו ונאמין לו שהוא עושה הכול לטובתנו, גם מה שאין בכוחנו להבין בעולם הנסיון הזה. 

גם מי שקשה לו לומר תודה, לפחות ישתוק ולא יעז פניו כנגד בורא עולם, אלא יבטח בו יתברך שעושה הכול לטובה, שהוא חכם ורחום מאיתנו. 

לא ראיתי מי שאמר שהייסורים חייבים להיות טובים גם בעולם הזה. העיקר התשיעי מדבר על שכר ועונש לעולם הבא.

כמו כן, יש עניין להתבונן בשפע המתנות של טוב-נגלה שהקב"ה כבר נתן לנו, כדי להכיר בו שרצונו טוב, ומטרתו טובה. שהרי רוב העולם הוא באמת טוב.

מי מאיתנו היה מוכן תמורת מיליון דולר לוותר על מאור עיניו (או אפילו רק על ראייה צבעונית של המציאות), על יכולת השמיעה, חוש הטעם, המישוש, שתי ידיו או על שתי רגליו? אפילו אדם שינסה רק יום אחד לקשור את שני אגודליו יגלה מהר מאוד עד כמה הוא נצרך להם; אדם שיעטה על ידיו כפפות יגלה כמה הציפורניים חסרות לו במהלך היום. אך מי מאיתנו נתן אי פעם את הדעת להודות על אגודל או ציפורן?

כל אחד מאיתנו קיבל אלפי מתנות חינם מהקב"ה, שכל אחת מהן שווה מיליונים. כל אצבע היא מערכת מופלאה בתחכומה שרק כדי לחקותה באופן מלאכותי - נדרשים טובי המדענים והלוגיסטיקנים, שעדיין לא מתקרבים למקור... כמה מאיתנו יודעים להעריך את כל המתנות הללו, לפני שאנו מבקשים עוד?

ילד מפונק נוהג להתלונן כי אינו יודע להעריך את כל המתנות והאהבה שמרעיפים עליו הוריו. אך אם נביט בעין ישרה על מציאותו של האדם, נמצא שהוא חי ברווח יותר מכל בעלי החיים בעולם, והרבה יותר ממה שהוא נזקק כדי לשרוד, וכל זה נובע בשל אינספור טובות חינם שהבורא הרעיף עליו. 

הבורא יתברך לא היה חייב לברוא את כל עצי הפרי שיש בעולם, ולא את כל סוגי החומרים שיש בקרקע, וגם לא את כל מגוון בעלי החיים בטבע. האדם היה יכול לשרוד גם עם עין אחת ואוזן אחת, וללא ראייה צבעונית של המציאות. אך הבורא נתן לאדם מעל ומעבר כדי שיהנה מהבריאה.

אם אדם ישווה עצמו לחתול חסר-בית, אין ספק שיגלה שקיבל אלף מתנות-חינם שאין אותם לחתול זה, ובראשן מתנת השכל וההגיון הישר שמאפשרת לו את השגת האלוקות. האדם המתבונן יוכל למצוא אף בסבלו תכלית שנועדה להטיב עבורו. כך נהג רבי עקיבא לומר (ברכות דף ס, א) "לעולם יהא אדם רגיל לומר, כל דעביד רחמנא לטב עביד (כל מה שעושה הקב"ה - הוא עושה לטובה)".

הרי כל רע במציאות איננו רע-בעצם, כי אם רק העדר של טוב. עיוורון הוא העדר של ראייה, מחלה היא העדר של בריאות. כך שהבורא לא יוצר רע, כי אם מונע מטובתו לעתים - לפי התיקונים שנדרשים לנשמות. אך תמיד יש יותר טוב בעולם מאשר רע, אחרת לא היינו שואלים מדוע יש רע בעולם, אלא תוהים מדוע יש טוב! טבעו של השכל לשאול על היוצא מן הכלל.

יש לזכור שהקב"ה יתברך לא משיג דבר מאיש. הוא הרי יוצר כל המציאות כולה, ולא ניתן להעניק לו דבר משל עצמנו, כי כל מה ששלנו - ניתן ממנו.

אצל הקב"ה לא קיים מושג של רוע או אכזריות ח"ו, כי הרי כל מה שהקב"ה עושה - הוא עושה אך ורק למעננו ולטובתנו, גם כשמונע מאיתנו טובות (החטאים פוגמים בנשמתנו, ומונעים את ההנאה הגדולה מכל - שהיא קרבת ה' בגן עדן. בדומה לרופא מנתח, כך ה' מעביר לעתים את הנשמה ייסורים ונסיונות שונים שנועדו לתיקונה הרוחני, כדי שתזכה לאושר ושכר נצחיים בעולם הבא).

לגבי מה שנראה בעינינו רע במציאות, הנסיונות והייסורים, אמליץ לקרוא במאמרים הבאים:

אם אבא אוהב - אז למה כואב?

https://www.hidabroot.org/he/article/125233

10 הוכחות לכך שה' אוהב אותך, על אף הייסורים

https://www.hidabroot.org/he/article/798

מלך אבא או חבר - כיצד להביט על אלוקים?

https://www.hidabroot.org/he/article/95502

אבא גדול ואבא קטן:

https://www.hidabroot.org/he/article/99775

תשובה לשאלת איוב: 

https://www.hidabroot.org/he/article/88622

בברכה,

דניאל בלס