איך אדם שאיננו יהודי יכול להתקרב לאלוקים?

שלום

אדם לא יהודי מתקרב לבורא עולם, כשהוא מקיים את הרצונו בקיום שבע מצוות המחייבות כל אשר בשם אדם יכונה. משקיבל עליו קיום מצוות אלו, זוכה לחלק טוב, ויהיה לו חלק לעולם הבא בכלל כל חסידי אומות העולם.

תורת ישראל [מלבד המצוות הנ"ל לפרטיהם], אשר גילה הקב"ה בחסדו בעולמו, ניתנה כמתנה אך ורק לעם ישראל, מאחר וזכו כי אבותיהם אברהם יצחק ויעקב גילו את דת האמת ועשו רצונו באופן שלא יתואר, ונתנסו בהרבה נסיונות עד שבזכות מעשיהם זכו למתנה טובה לזרעם עד סוף כל הדורות, ונגלה עליהם מלך מלכי המלכים על הר סיני ומסר להם את התורה הכוללת בין השאר גם כל סודות הבריאה העליונה והתחתונה וכל תורת הקבלה.

אחד ממצוות שנצטוו אלו שאינם יהודים החפציםם בקירבת הבורא, הוא, שלא יעסקו בתורה שניתנה לעם ישראל, וכשועבר על אזהרה זאת חשוב כאילו גוזל מה שאינו שלו שהוא מעשה לא ראוי ואסור באיסור חמור, ומי מדבר כשילמד תורת הקבלה שאז הוא עובר באיסור חמור ונורא, עד שהוא מתרחק מהבורא שהוא חפץ את קירבתו ולא יה הלו חלק לעולם הבא, ואף יענש על כך בעונשי הגיהנום.

מי שאינו יהודי שאינו מסתפק בלימוד שבע המצוות וקיומם, וחפץ להתקרב לבוראו בקירבה הדומה לחבירו היהודי, הדלת פתוחת לפניו להתגייר ולהצטרף לעם אלוקי אברהם, ואז דינו ככל בן ישראל שגם לו נמסרה מתנת התורה.

כמו כן על פי ההלכה, אסור לגוי להיות נוצרי או מוסלמי, דהיינו שיחזיק בדת מסויימת כדת מחייבת, אלא להיות מאמין כיהודי במציאות הבורא ויחודו.

לתועלת אלו הגויים החפצים בקיצור הדינים שקיומם יקרב אותם לבורא עולם, ואי קיומם מרחקת אותם מבורא עולם אעתיק בבזה לקט דינים מדברי הרמב"ם (הלכות מלכים פרק ט - י) וזה לשונו: על ששה דברים נצטווה אדם הראשון: על עבודה זרה, ועל ברכת השם, ועל שפיכות דמים, ועל גילוי עריות, ועל הגזל, ועל הדינים, אע"פ שכולן הן קבלה בידינו ממשה רבינו, והדעת נוטה להן, מכלל דברי תורה יראה שעל אלו נצטוה, הוסיף לנח אבר מן החי שנאמר אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו, נמצאו שבע מצות, וכן היה הדבר בכל העולם עד אברהם.

בן נח שעבד עבודה זרה הרי זה חייב מיתה, והוא שיעבוד כדרכה, ואע"פ שאינו נהרג אלא כשעבד בכדרכה, אסור לעבוד ע"ז בכל האופנים, ואין מניחין אותו להקים מצבה, ולא ליטע אשרה, ולא לעשות צורות וכיוצא בהן לנוי. בן נח שבירך את השם, בין שבירך בשם המיוחד, בין שבירך בכינוי בכל לשון חייב.

בן נח שהרג נפש אפילו עובר במעי אמו נהרג עליו, וכן אם הרג טריפה או שכפתו ונתנו לפי ארי או שהניחו ברעב עד שמת, הואיל והמית מכל מקום נהרג, וכן אם הרג רודף שיכול להצילו באחד מאיבריו נהרג עליו. שש עריות אסורות על בני נח: האם, ואשת האב, ואשת איש, ואחותו מאמו, וזכור, ובהמה, שנאמר על כן יעזוב איש את אביו זו אשת אביו, ואת אמו כמשמעה, ודבק באשתו ולא באשת חבירו, באשתו ולא בזכור, והיו לבשר אחד להוציא בהמה חיה ועוף שאין הוא והם בשר אחד, ונאמר אחותי בת אבי היא אך לא בת אמי ותהי לי לאשה.

בן נח חייב על הגזל, בין שגזל גוי בין שגזל ישראל, ואחד הגוזל או הגונב ממון או גונב נפש, או הכובש שכר שכיר וכיוצא בו, אפילו פועל שאכל שלא בשעת מלאכה, על הכל הוא חייב, והרי הוא בכלל גזלן, וכן חייב על פחות משוה פרוטה, ובן נח שגזל פחות משוה פרוטה ובא אחר וגזלה ממנו, שניהן נהרגין עליה. וכן אסור באבר מן החי, ועל בשר מן החי בכל שהוא, בין מהבהמה בין מן החיה בין מן העוף, ומותר הוא בדם מן החי. כיצד מצווין הן על הדינין, חייבין להושיב דיינין ושופטים בכל פלך ופלך לדון בשש מצות אלו, ולהזהיר את העם.

בן נח שאנסו אנס לעבור על אחת ממצותיו, מותר לו לעבור, אפילו נאנס לעבוד ע"ז עובד, לפי שאינן מצווין על קדוש השם. מפי הקבלה שבני נח אסורין בהרבעת בהמה ובהרכבת אילן בלבד, וגוי שהכה ישראל אפילו חבל בו כל שהוא אע"פ שהוא חייב מיתה אינו נהרג.

גוי שעסק בתורה חייב מיתה, לא יעסוק אלא בשבע מצות שלהן בלבד, וכן גוי ששבת אפילו ביום מימות החול, אם עשאהו לעצמו כמו שבת חייב מיתה, ואין צריך לומר אם עשה מועד לעצמו, כללו של דבר אין מניחין אותן לחדש דת ולעשות מצות לעצמן מדעתן, אלא או יהיה גר צדק ויקבל כל המצות, או יעמוד בתורתו ולא יוסיף ולא יגרע, ואם עסק בתורה, או שבת, או חדש דבר, מכין אותו ועונשין אותו, ומודיעין אותו שהוא חייב מיתה על זה אבל אינו נהרג.

בן נח שרצה לעשות מצוה משאר מצות התורה כדי לקבל שכר, אין מונעין אותו לעשותה כהלכתה, ואם הביא עולה מקבלין ממנו, נתן צדקה מקבלין ממנו, ויראה לי שנותנין אותה לעניי ישראל, הואיל והוא ניזון מישראל ומצוה עליהם להחיותו, אבל הגוי שנתן צדקה מקבלין ממנו ונותנין אותה לעניי גויים. עד כאן.

בהצלחה - מנשה ישראל