איך מתגברים על התאווה?

שלום

אשריך, שזכית להכיר באמת המוכרזת מכל הספרים הק`, כי ענין שמירת הברית הוא הענין הכי בסיסי בחיי האדם, וכל השומר אשריו בעולם `הזה`, והדבר הכי עצוב בעולם `הזה` הוא זה שאינו זוכה לשמור בריתו, וזהו אכן הנקודה שבה תלוי כל היראת שמים של האדם, עד שעם זה יש הכל ובלי זה אין כלום.

קודם כל דע לך שאתה לא לבד בסירה, ובהתמודדויות שלך מתמודדים הרבה בני נוער מקרב שומרי התורה, וזהו די מובן מהשינויים ההורמונליים העוברים על האדם בשנות ההתבגרות, ואחרי שזכית להכיר כי היומיים האלה שנופלים הם הימים הכי אומללים, כבר הדרך פתוחה לחזור מהר מאוד לשיגרת הקדושה.

הבושה שלך מבורא עולם אחרי מה שקרה, הוא אכן במקומה, אבל חייבים להתגבר על הבושה כמו שילד מתגבר על הבושה מאמא שלו, וישנה אימרה חסידית האומרת כי אדם שחטא בזה, ואין ביכולתו להתפלל מיד אחר כך תפילה חמה ולוהטת, לא דרך על מפתן החסידות, אולם מאידך מבואר בספרים שאין להתוודות על חטא זה ולנסות לשוב בתשובה על החטא בימי הנפילה עצמם, אלא רק אחרי כמה ימים כשכבר חזר לשיגרת הקדושה ולימוד התורה, אז לפתוח את הלב, ולבכות לפני בורא עולם על מה שקרה, ולבקש ממנו שזה לא יקרה שוב.

שמעתי מרב גדול [הרב הגאון שמאי גרוס שליט"א מחבר הספר שבט הקהתי שבע חלקים] שכשזה קרה לאדם ונפל בקדושה ימהר ללכת לישון לשעה, כדי לעשות סטופ לענין הזה ואחרי שיקום יוכל מיד לחזור לשגרה של קדושה, חיזוק גדול יש למצוא ממה שמבואר במדרשי חז"ל כי יוסף הצדיק באמת נכנס לבית לעשות מלאכתו, וכבר נדרכה הקשת, ויצא מה שיצא, ומכל מקום הוא לא נפל מזה אלא כך כתוב: `וינס ויצא החוצה`, ויוסף הוא זה שזכה לעולם לכינוי `צדיק` יסוד עולם,

ולפי הקבלה הוא המסמל יותר מכל את היותו `שומר אות ברית` על אף מה שקרה לו, מכל מקום הוא לא התייאש ונס מהמצב הזה כל עוד בו נשמתו, וחזר אל דרגתו כמקודם, ושמעתי מגדולי המקובלים שבאמת אפשר שאדם שנפל כמה וכמה פעמים בענין הזה ייחשב בחשבון הסופי יותר לשומר אות ברית מזה שלא נכשל בזה, כי מחשבים את הקשיים, וכידוע שיש אנשים מחוממים יותר ויש הנוטים יותר לקרירות שכמעט ואין להם נסיונות בעניין הזה, וכמו כן מחשבים את האופן בו מיהרו לצאת מהנפילה בעניין זה.

ובאמת, שכבר ביארו רבותינו שעל אף שבספרים מבואר גודל הפגם הנגרם כתוצאה מאי שמירת אות ברית, אולם קיצרו מאוד לבאר את המעלות הכי גבוהות שמשיגים מהימנעות אחת ויחידה מלהסתכל במקום לא ראוי, ומלחשוב דבר לא ראוי, והקדושה העוטפת את האדם באותה העת הוא דוחה הרבה הרבה מהפגמים שבאו כתוצאה מנפילות בשמירת הברית. ראיתי לאחרונה בספרו של הגאון הקדוש רבי פינחס מקוריץ זצוק"ל שהעובדה שרוב האנשים היראים ושלמים סוחבים חבילה קטנה של חטאות נעורים, זהו סגולה לענווה, וכהלב מנסה להתרומם בגאוה, אפשר להציג לו את ה`סל`, ולהשפילו מגאווה לענווה, וכך אפשר להשתמש ב`סל` הזה לשם מצווה.

בדרך כלל, אין לחשוב על החטאים שעברו בעבר, וכפי שביאר הגאון הקדוש מפארשיסחא שזה דומה לאדם שלוקח את הטינופת ליד ומעביר מיד ליד, שזה רק גורם לו להיטנף עוד ועוד, צריך להשליך הכל מאחוריו ולשכוח, ולהסתכל רק קדימה, ושהקב"ה יעזור שמהיום יהיה הכל כשורה.

התייחסתי בעיקר לשורת הסיום שלך, באופן שבו אפשר למהר לחזור לשיגרה של קדושה מתוך מצב של חטא, אולם חושבני כי מה שכתבתי לך יעזור גם להתייחס לכל העניין הזה בפרספקטיבה קצת אחרת, שתוכל גם להתגבר יותר בשמירת הקדושה שלא תיפול חס ושלום, וכל זה שכפי שאתה מציין אתה שומר על עצמך בדרך כלל מעיתונות וערוצים אתרים וכל מרעין בישין שהשוק משופע בהם, [שמי שנותן דרור לעניים שלו ואינו שומר עצמו מהם, לא התייחסתי כלל בדברי אלה], המשך בדרכך, ודע כי הירידות והעליות הוא תופעה קיימת, אולם הישמר שלא יעבור עליך יום בלי לימוד תורה שעה - שעתיים.

אינני יודע מה הגיל שלך, אולם תדע לך כי הנסיונות האלו לא ילוו אותך לעד, כשתזכה להיכנס לברית הנישואין הענינים האלה יפסקו בתשעים ותשע אחוז, כמובן, באופן שתמשיך לשמור על עצמך ועל העיניים שלך, [כי הקורא דרור לעיניו נישואין לא מועילים כלל לעניין שמירת הברית].

בהצלחה – מנשה ישראל