בירור, תהייה

שלום וברכה,

מסוכן לצטט חצאי פסוקים.

בפסוק המלא נאמר "כִּי מִקְרֶה בְנֵי-הָאָדָם וּמִקְרֶה הַבְּהֵמָה, וּמִקְרֶה אֶחָד לָהֶם – כְּמוֹת זֶה כֵּן מוֹת זֶה"

כלומר יש בחינה משותפת של הבהמות עם בני האדם, ששניהם עשויים מגופי חומר שמתים וכלים באדמה, ומקרה אחד להם בתוך העולם החומרי - הם ניזוקים, חולים, מזדקנים ומתים.

עם זאת בהמשך, מסביר קהלת את ההבדל בין רוח הבהמה לרוח האדם:

"מי יודע רוח בני האדם העלה היא למעלה ורוח הבהמה הירדת היא למטה לארץ" (קהלת ג, כא).

בסוף ספרו מציג את המסקנה (קהלת פרק יב, א): "וזכור את בוראך בימי בחורותיך... כי הולך האדם אל בית עולמו וסבבו בשוק הסופדים, עד אשר לא ירחק [ירתק] חבל הכסף ותרוץ גולת הזהב ותישבר כד על המבוע ונרוץ הגלגל אל הבור - וישוב העפר על הארץ כשהיה, והרוח תשוב אל הא-לוהים אשר נתנה. הבל הבלים אמר הקוהלת, הכול הבל. ויותר שהיה קוהלת חכם, עוד לימד דעת את העם... סוף דבר הכול נשמע, את הא-לוהים ירא ואת מצוותיו שמור, כי זה כל האדם. כי את כל מעשה הא-לוהים יביא במשפט, על כל נעלם, אם טוב ואם רע".

פסוקים אלו מלמדים שאלוקים שופט כל אדם ואדם לאחר מותו, בהתאם למעשיו הטובים והרעים.

גם בספר משלי של שלמה המלך מסופר עד כמה יצטער האדם לאחר מותו על חטאיו (בהתכלות הבשר ומות הצאצאים), וכך נאמר (משלי, פרק ה, ז):

"ועתה בנים שימעו לי, ואל תסורו מאמרי פי, הרחק מעליה דרכך ואל תקרב אל פתח ביתה, פן תיתן לאחרים הודך ושנותיך לאכזרי... ונהמת באחריתך בכלות בשרך ושארך, ואמרת - איך שנאתי מוסר ותוכחת נאץ לבי ולא שמעתי בקול מוריי ולמלמדתיי לא הטיתי אוזני, כמעט הייתי בכל רע בתוך קהל ועדה... עוונותיו ילכדונו את הרשע ובחבלי חטאו ייתמך, הוא ימות באין מוסר וברוב איוולתו ישגה".

גם כאן מלמד שלמה המלך כיצד האדם יתאבל לאחר מותו על מעשיו ("...באחריתך בכלות בשרך ושארך", כלומר לאחר שבשרך ירקב וגם ילדיך ימותו), ואז יאמר לעצמו האדם בעולם הבא, מדוע לא שמעתי לדברי המוסר של מורי ומלמדי אשר הדריכו אותי ללכת בדרך התורה והמצוות ("איך שנאתי מוסר... ולא שמעתי בקול מורי").

ראה עוד על חיים לאחר המוות בתנ"ך:

https://www.hidabroot.org/article/111165

בברכה,

דניאל בלס