האם איסור לא תענון שייך גם באלמן?

שלום רב,

כמובן יש איסור לענות כל אדם. אולם האיסור המיוחד שנאמר בתורה (שמות כב כא) "כל אלמנה ויתום לא תענון" - נאמר דווקא על אלמנה ולא אלמן.

מקורות: איתא במכילתא (פרשת משפטים פרשה יח) על הפסוק "כל אלמנה ויתום לא תענון", אין לי אלא אלמנה ויתום, שאר כל אדם מנין, תלמוד לומר לא תענון, דברי רבי ישמעאל. רבי עקיבא אומר אלמנה ויתום שדרכן לענות בהן דבר הכתוב. ע"כ. ונמצא שלפי דברי רבי ישמעאל איסור זה הוא גם באלמן וגם בשאר כל אדם. אולם לפי רבי עקיבא האיסור הוא דווקא באלמנה ויתום ולא באלמן ובשאר אדם.

ונחלקו הראשונים כדעת מי לפסוק להלכה, כי בפירוש רש"י על התורה (שם) על הפסוק כל אלמנה ויתום לא תענון, כתב: הוא הדין לכל אדם, אלא שדבר הכתוב בהווה, לפי שהם תשושי כח ודבר מצוי לענותם. ע"כ. וזהו כדעת רבי ישמעאל (ולכאורה צריך ביאור הלא קיימא לן במסכת עירובין דף מו עמוד ב, שהלכה כרבי עקיבא מחבירו. וא"כ איך פסק כרבי ישמעאל. אכן יש לומר שרבי ישמעאל נחשב לרבו של רבי עקיבא ולא כחבירו, וממילא לא חל הכלל של הלכה כר"ע מחבירו - כשנחלק עם רבי ישמעאל. ועיין מה שכתב בזה בשדי חמד, כללים, מערכת ה' אות טו).

אולם הרמב"ם (הלכות דעות פרק ו הלכה י) כתב, חייב אדם להיזהר ביתומים ואלמנות מפני שנפשן שפלה למאוד ורוחן נמוכה וכו', שנאמר "כל אלמנה ויתום לא תענון". ונראה מדבריו שפוסק כדעת רבי עקיבא שרק אלמנה ויתום בכלל איסור זה. וכ"כ המנחת חינוך (מצוה סה אות א) שמדברי הרמב"ם והחינוך (שם) נראה דדווקא יתומים ואלמנות בכלל איסור זה.

ולהלכה - ראה שלחן ערוך הרב אורח חיים (סימן קנו סעיף ט) שכתב, חייב אדם ליזהר ביתומים ואלמנות אפילו הם עשירים גדולים, וכל המקניטן או מכעיסן או הכאיב לבם או רדה בהן או איבד ממונן הרי זה עובר בלא תעשה שנאמר כל אלמה ויתום לא תענון. הרי שפסק כדעת רבי עקיבא שרק אלמנה ויתום בכלל איסור מיוחד זה. ולפי זה מי שמצער אלמן, לא עובר על איסור זה.

בברכה,

הלל מאירס