מהי ההגדרה הנכונה למילה עבד עפ"י התורה?

שלום וברכה,

יש עבד ששונא את אדונו, כי אדונו מנצל אותו. ויש עבד שאוהב את אדונו, כי אדונו דואג לו.

אמרו חז"ל שעבד עברי היה אוהב את אדונו: "כל הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו" (קידושין כ, א). 

האדון היהודי כל כך היה דואג לעבדו ומטפח אותו, שניתנה מצווה בתורה עבור עבדים שרוצים להמשיך לשרת את אדונם בתום שבע שנות עבדותם: "ורצע אדניו את אזנו" (שמות כא, ו). 

המצרים כידוע העבידו אותנו בפרך וניצלו אותנו. אך הקב"ה אוהב אותנו ודואג לנו, עבודת המצוות נועדה להטיב לנו ולשפר את מעשינו, כדי שנהיה צדיקים ונזכה לקרבתו בגן-עדן. כלפי הקב"ה אנו תמיד עבדים שמודים על מלכותו.

צריך להבין שהקב"ה הוא גם מלך וגם אבא, לכן בראש השנה אומרים "אבינו מלכנו". מכאן שיש שתי בחינות בעבודתו, בחינה של עבד ה' שאכן נכנע לפניו יתברך, ובחינה של בן שעושה מאהבה. הדרך הנכונה לעובדו היא לצרף את מידת היראה ומידת האהבה יחד. כי מי שרק אוהב כבן - לרוב לא יקפיד על מצוות שאיננו מבין בשכלו או לא מרגיש בגללן אהבה בלבו, וכך יפספס את תכלית שלמותו. לעומת זאת מי שעובד רק מיראה כעבד - לרוב עושה הכול בעיוורון ובמכניות מבלי לבקש להבין את המצוות ולהכיר את יוצרו ולהתקרב אליו בלבו. לכן הדרך הנכונה היא לעבוד את ה' הן מיראה ("אין בור ירא חטא"), והן מאהבה ("ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך").

כשהתורה מדברת על עבדותנו להשם, היא מדברת על בחינת היראה, שדורשת לקבל על עצמנו את עול התורה והמצוות כחוק, גם איננו מבינים את תועלתם ולא מרגישים רגש מהן. אחרי המעשים נמשכים הלבבות, ונפתחים למידה הגבוהה יותר, שהיא מידת האהבה של עשיית המצוות מאהבה.

בברכה,

דניאל בלס