רצון ה’

בס"ד

שלום וברכה,

זהו החינוך היהודי לדורותיו, וזו השאיפה העיקרית שהתורה מחנכת אותנו לרצות בה:

"ואהבת את ה' א-לוהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך"

"ושיננתם לבניך ודיברת בם בלכתך בדרך בשכבך ובקומך"

"והגית בו יומם ולילה".

"כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם" (דברים, ח', ג).

 ועוד רבים כגון זה, ופסוקי תהילים מלאים בהם לאינספור.

לעצם שאלתך, קיבלנו הדרכה: "בכל דרכיך דעהו והוא יישר ארחתיך" (משלי ג, ו).

רלב"ג: "בכל דרכיך ומעשיך השתדל לדעת השם יתברך, והמשל שכאשר תאכל תדע במאכל הש"י בהתבוננך עוצם חכמתו בבריאת זה המזון ובשומו בחי כח להשיב אותו אל עצם הנזון, וכשתשגל תתבונן במה ששם השם ית' מהכח הנפלא בזרע לצייר כמו זאת היצירה הנפלאה, ובזה תדבק תמיד בשם יתברך גם בעשותך הפעולות הגופיות, וזה יהיה סבה שיישר הש"י אורחותיך מצד השגחתו הדבקה בך"

כך ביאר הרמב"ם את המטרה הנעלה הזו (הלכות דעות פרק ג, ה):

"צריך האדם שיכוון כל מעשיו, כולם, כדי לידע את השם ברוך הוא, בלבד; ויהיה שבתו וקומו ודיבורו, הכול לעומת זה הדבר... וכן כשיאכל וישתה ויבעול, לא ישים על ליבו לעשות דברים הללו, כדי ליהנות בלבד, עד שנמצא שאינו אוכל ושותה אלא המתוק לחיך ויבעול כדי ליהנות; אלא ישים על ליבו שיאכל וישתה, כדי להברות גופו ואבריו בלבד... מצא המהלך בדרך זו כל ימיו כולן, עובד את ה' תמיד, אפילו בשעה שנושא ונותן, ואפילו בשעה שבועל - מפני שמחשבתו בכול, כדי שימצא צרכיו עד שיהיה גופו שלם לעבוד את ה'"

כמובן לא מגיעים למידה הזו ביום אחד, וכל אדם ישתדל לכוון לרצון השם כפי כוחו האישי. לא כובשים את ההר ביום אחד. ראה עוד:

https://www.hidabroot.org/article/156205

בברכה והצלחה,

דניאל בלס