מהי מהות מצוות הקרבת קורבנות

בס"ד

שלום וברכה,

ודאי שהקב"ה אינו זקוק לקרבנות, כשם שאינו זקוק לתפילין והציצית. אלא ציווה שנקיים את רצונו - כי בכך אנו זוכים להתחבר אליו, ולקיים את ייעודנו כי "בנים אתם לה' אלוקיכם" (דברים יד, א). למטרה זו ברא אותנו, כדי שנזכה להתחבר אליו במעשינו. 

בספר שמואל א´ (פרק טו) אומר הנביא לשאול המלך: "החפץ ל-ה´ בעולות וזבחים, כשמוע בקול ה´?! הנה שמוע מזבח טוב, להקשיב מחלב אילים". 

הקב"ה קיבל מאתנו עולות וזבחים, אך הוא אינו זקוק להם חלילה. האדם הוא שזקוק להם. הזבחים הם אמצעי להתקרב להשם, אך בראש ובראשונה רוצה ה´ בלבו הטוב של האדם, שהאדם יקיים את רצונו יתברך, וזאת ביקשו כל הנביאים להדגיש. 

היהדות מלמדת אותנו כיצד להשתמש בחומר ולרומם אותו, ולא כדי להתנזר ממנו. כי ההתחברות הגדולה ביותר לבורא היא מתוך החומר. זו הסיבה שהתורה מעולם לא אמרה לחכמים להתנזר מנישואין לאשה, וזאת בשונה מהנזירים והכמרים שחשבו שכדי להגיע לצדיקות יתירה עליהם להתנזר ולא להקים משפחה, ומתוך שניתקו את עצמם מהחומר, הם פגעו בתכליתם הרוחנית, והזיקו לעצמם ולסובבים אותם. חיבור לקב"ה קיים גם בנושא השחיטה - נטילת חיים של בעלי חיים המותרים לאכילה.

זו עובדה שאנו אוכלים פרות וכבשים ותרנגולות כל השנה, מדוע לא נקיים מצווה לה' בעצם שחיטתם? כל ההבדל נמצא בעובדה שכיום איננו רואים בעין את השחיטה שמאחורי דלתיים סגורות. כאן מצוי כל ההבדל כולו, ומכאן מגיעות לעתים טענות ל"פרמיטיביות" ביחס לקרבנות - כי הרי התרנגולת היא אותה תרנגולת, הסכין אותה סכין, הדם אותו דם, והבשר אותו בשר. אז במה שונה יום מיומיים? רק משום שאיננו רואים אותה על גבי המזבח? לדעתי יש בטענות ל"פרימיטיביות" סוג של צביעות חברתית, מעין ניסיון לברוח מן המציאות. אני מאמין שהתורה רצתה שנראה את הדם - כדי שנרגיש את חשיבות החיים וחשיבות הבריאה, ולא נברח אל עולם דמיוני שבו אין קשר בין הבשר שאנו אוכלים לבין בעלי החיים שאנו רואים. כמובן - עיקר הקרבן היה במעשה ההקרבה לה' - שבו זכה היהודי להרגיש כאילו מקריב את עצמו לה'. והיה בכך חיבור אדיר לבורא עולם.

 ראה מאמר מלא שכתבתי בנושא הקרבנות:

https://www.hidabroot.org/he/question/109247

ובנושאי צמחונות:

https://www.hidabroot.org/he/article/132434

https://www.hidabroot.org/he/article/101813

צער בעלי חיים ביהדות: הרב שדאג להאכיל את תרנגול הכפרות:

https://www.hidabroot.org/he/article/94819

שלך בברכה,

דניאל בלס