המקור למעשה עם אליהו הנביא ונבלה מסרחת

שלום רב,

כפי הנראה את צודקת, ושמו של אליהו הנביא שורבב למעשה זה כאילו שאמר כמה לבנות שניה של הנבלה, ובאמת שמדובר על מעשה אחר דומה אך שונה, וכדלהלן:

בחובת הלבבות (שער הכניעה פרק ו) כתב: ונאמר על אחד מן החסידים שעבר על נבלת כלב מסרחת מאד, ואמרו לו תלמידיו, כמה מסרחת נבלה זאת! אמר להם: כמה לבנות שיניה! והתחרטו על מה שספרו בגנותה. עד כאן המעשה. ואין זכר בדבריו לאליהו הנביא.

אולם בספר קב הישר (פרק ז, ד"ה ואיתא) הביא מעשה דומה אך שונה עם אליהו הנביא, וזה לשונו: ואיתא בספר "גבעת המורה", מעשה בחסיד אחד שהלך בדרך, ונזדמן שהלך עמו אליהו הנביא זכור לטוב, ופגעו בנבלה אחת משלכת בדרך, והיתה הנבלה מסרחת סרחון גדול, עד שהניח החסיד ידו לחטמו מפני הסרחון. ואליהו הנביא הלך קרוב להנבלה, ולא חש כלל. עד דהוו אזלו (עד שהיו הולכים), פגע בהם אדם אחד מרחוק שהלך לקראתם, והליכתו היה בגאוה, והיה מתפאר ומתיהר, ולמרחוק שם אליהו הנביא את ידו לחטמו. ושאל אותו החסיד, מדוע לא שם אדוני ידו על חטמו אצל הנבלה, והשיב לו אליהו הנביא: זה הסריח יותר מהנבלה, כי נבלה כיון שאדם נוגע בה הוא טמא עד הערב, אבל הנוגע בזה האדם מקבל ממנו טמאות חמורות.

בברכה,

הלל מאירס