אינסוף

בס"ד

שלום וברכה,

במחילה אך יש כאן אי הבנה של ההוכחה הקוסמולוגית, שהנה למעשה הוכחה על דרך השלילה (שלילת התארים), ולא על סמך ניסיון להבין את האינסוף. הרי ודאי אנו מוגבלים להבין את הא-ל יתברך.

אלוקים, אשר יצר את כל היקום האדיר שאנו רואים ושולט בו, ודאי איננו חומרי. הוא מעבר לטבע, אינסופי, ומובן שאיננו מסוגלים להבינו, שכן אנו עצמנו יצורים חומריים שנמצאים בתוך העולם. גם המדע מוגבל רק לחקר העולם החומרי.

עם זאת, הבנתנו את מושג המרחב והזמן מאפשר לנו להבין טוב יותר כיצד הבורא, שנמצא מעבר לגבולות החומר, אינו תלוי בזמן, ולפיכך אינו צריך התחלה כפי שאנו, כיצורים חומריים, נצרכים להתחלה.

כדי להבין את התשובה הזו, צריך להיכנס לנושאים מדעיים כמו מהי זרימת הזמן והמרחב. אך ניתן להסביר את הנושא גם בצורה פשוטה יותר.

הנה שאלת מפתח: מנין אנו יודעים שלמשהו חייב להיות בורא? ניקח לדוגמה כוס מים שמונחת על השולחן, אולי היא קיימת מנצח נצחים? מה גורם לנו לחשוב שיש לכוס הזו יוצר?

התשובה לכך היא: הכוס הזו מוגבלת. יש לה צורה, יש לה גודל ומשקל. דבר זה מוכיח שעומדת מאחוריה סיבה, מישהו שקבע שהכוס הזו תהיה בדיוק בצורה הזו ובגודל הזה. באותה מידה יכולתי לשאול, מדוע יש ביד שלי חמש אצבעות, ולא שש או ארבע? השאלה עצמה מוכיחה שיש סיבה שיצרה אותי, שקיים גורם שקבע את מספר האצבעות ביד שלי.

יצאנו למדים שכל דבר שהוא מוגבל - חייב להיות לו מגביל שיצר אותו, שקבע שהוא יהיה בדיוק כך ולא אחרת. 

אם אפשר לשאול על משהו "מדוע זה כך ולא אחרת?" - מוכרח שיש לו בורא. על כן יש לעולם שלנו בורא, שכן העולם בו אנו חיים הוא חומרי ומוגבל, דבר שמוכיח שיש בורא אשר הגדיר את חוקי הטבע של היקום וקבע כיצד יראה ויפעל עולמנו.

כעת, נשאלת השאלה, מדוע אי אפשר לשאול את אותה שאלה על אלוקים?

התשובה הפשוטה ביותר לשאלה זו תהיה: בגלל שלאלוקים אין צורה! אם אלוקים היה בעל-גוף, עם ידיים ורגליים, אז הוא היה מוגבל כמונו, ואז היה צריך לשאול "מי יצר אותו", "מי הגביל אותו", "מי קבע שיהיו לו דווקא שתי ידיים ושתי רגליים"? בדיוק כפי שאנו שואלים את עצמנו - "מי הגביל אותנו", כך היינו שואלים "מי הגביל אותו". אולם מכיוון שלאלוקים אין גוף, אין לו צורה גודל או כמות. הוא אינסופי. על כן, הוא אינו צריך מגביל שיברא אותו. 

כך אמרו חז"ל על הבורא יתברך: "הוא מקומו של עולם, ואין העולם מקומו" (בראשית רבה, סח). במילים אחרות, כל העולם קיים בתוך המציאות של אלוקים. אלוקים הוא למעשה המציאות האמיתית, כי הוא הדבר היחיד שאיננו מוגבל, הוא האינסוף האמיתי, וכולנו בעצם נמצאים וחיים בתוך מציאותו.

לסיכום: מכיוון שאלוקים איננו חומרי, אין לו גבולות. הוא אינסופי, הוא נצחי כי הוא לא מוגבל למקום ולזמן, כך שהוא אינו משתנה, אין לו התחלה כשם שאין לו סוף, והוא אינו צריך יוצר שיברא אותו בנקודת זמן מסויימת או יגבילו.

להבנה טובה יותר של התשובה הזו, ולמענה בשאלות נוספות באמונה (כמו הבחירה והידיעה, למה אלוקים ברא אותנו, איך אנו יודעים שהתורה אמת) יש לקרוא את החוברת שיחה גורלית. לקריאת החוברת, נא לחפש בגוגל את המילים "שיחה גורלית". 

לגבי שאלתך האחרונה, בורא שהוא נצחי יכול לברוא עולם - כאשר רצונו תמיד היה לברוא עולם, ומבחינתו אכן תמיד ברא אותו בפועל (היה הווה ויהיה, קורא כל הדורות מראש). אך אנו יצורים המוגבלים לזמן (עבר הווה ועתיד) ועל כן נתפוס את פעולת הבריאה בשלבים, נושא שהוסבר בהרחבה כאן:

https://www.hidabroot.org/he/article/185198

https://www.hidabroot.org/he/article/202592

בברכה,

דניאל בלס