מה רצון הבורא מאיתנו?

בס"ד

שלום וברכה,

ודאי שזה רצון הבורא. גדולי ישראל מדריכים את הציבור החרדי, וכמובן עושים זאת באופן הטוב ביותר כפי הדרכת התורה הקדושה.

"לעולם ישלש אדם שנותיו, שליש במקרא, שליש במשנה, שליש בתלמוד"" (קידושין ל, א)

"עד אימתיי חייב אדם ללמוד תורה--עד יום מותו, שנאמר "ופן יסורו מלבבך, כול, ימי חייך" (דברים ד,ט); וכל זמן שלא יעסוק בלימוד, הוא שוכח... וייפנה כל ימיו לתלמוד בלבד, לפי רוחב ליבו ויישוב דעתו." (רמב"ם הלכות תלמוד תורה)

אמרו חז"ל שתלמוד תורה כנגד כולם, ולכתחילה זה צריך להיות עיסוקו העיקרי של היהודי: "והגית בו יומם ולילה", "בלכתך בדרך בשכבך ובקומך". לימוד התורה הוא התכלית הגבוהה מכל, כי יש בה את החיבור הגדול ביותר לקב"ה - על ידי העיסוק ברצונו. 

 המטרה של לימוד התורה היא לא רק להשיג ידע, אלא לפתח ולקדם את התבונה האנושית - ולהעלותה מעלה מעלה כדי שתזכה להתחבר אל השכל האלוקי, ואז שכלך יהיה שכל של תורה (השגת "דעת תורה"). מי שמשיג דעת תורה יודע לכוון לרצון האלוקי בכל עניין ובכל נושא בחיים, כי הוא זכה להתחבר לאלוקות.

 ת השכל, ומלמדת אותך כיצד להבין את התורה האלוקית, ולחשוב בשכל של תורה. ואז כל מעשיך ומחשבותיך יהיו של אדם תורני - של תלמיד חכם. זו המטרה של יהודי בחיים - להפוך לתלמיד חכם, ולהשיג "דעת תורה". חיבור שכלי עם התורה.

הגמרא עוסקת בכל - פשט רמז דרש וסוד, והיא מלמדת לא רק הלכה, אלא גם את עצם החשיבה התורנית, את אופן העלאת השאלות, הדחייה והעלאה של התירוצים הנכונים, כמו גם מוסר והשקפה תורנית. כשאתה לומד גמרא - אתה מתחבר למאות תנאים ואמוראים שהשיגו דעת תורה, ומהם אתה לומד כיצד להיות איש תורני ישר וצדיק.

 יש מעלות אדירות בלימוד התורה:

בספר "נפש החיים" של רבי חיים מוואלוז´ין, וזה לשונו עמ´ רכז: "והאמת בלי שום ספק כלל, שאם היה העולם כולו מקצה עד קצהו פנוי חו אף רגע אחד ממש מעסק והתבוננות שלנו בתורה, כרגע היו נחרבים כל העולמות, עליונים ותחתונים, והיו לאפס ותהו חס ושלום..."

 כל שער ד' בספר "נפש החיים" עוסק במצוות לימוד התורה וחשיבותה. כדאי לך ללמוד בו.

 תיקון המידות ולימוד תורה הם שתי המשימות הגדולות של היהודי בעולם הזה, המתבטאות במחשבה בדיבור ובמעשה. שהרי מטרת הנשמה היא להתחבר ליוצרה, וזאת היא עושה על ידי לימוד תורתו וקיום מצוותיו בחיי המעשה.

התורה באופן טבעי מחזירה למוטב, ומתקנת את כל המעשים, שהרי מי שנוהג לפי ההלכה כראוי - יהיה חייב לפתח את כל מידותיו לפי מצוותיה - שלא לחמוד ולא לשנוא ולא ליטור ולא לדבר לשון הרע, וכיבוד הורים והדרת פני זקן, ומתן צדקה לעניים, ודאגה מיוחדת לאלמנות ויתומים, וכיוצא בהם - כל תרי"ג מצוות התורה מתקנות את הנפש, שהרי התורה - עץ חיים היא למחזיקים בה.

הגמרא מלאה במדרשים ודברי מוסר וסיפורי צדיקים בכל מסכת ומסכת, ועם כל זאת קבעו רבותינו בדורות האחרונים זמן ישיבתי ללימוד מוסר בכל יום, כדי שתהיה התבוננות מיוחדת לנושא הזה.

לעצם שאלתך - יש בלימוד התורה אור גדול מאוד, והיא באופן טבעי מחזירה כל אדם למוטב, מלבד במקרים שבהם האדם שם לעצמו מחיצות מפני השפעתה, ורק אז היא הופכת אצלו לסם המוות. אך זהו מצב נדיר ולא רגיל. רוב האנשים שעוסקים בתורה משתפרים גם במעשיהם, כי לבם רוצה לקבל וללמוד. ובאמת אי אפשר לקיים את המצוות מבלי להשתפר גם במעשים.

פיתוח המידות מגיע מתוך הלימוד, כפי שאמרו חז"ל: "אין בור ירא חטא ולא עם הארץ חסיד" (אבות ב, ה).

לימוד התורה הוא מתוק ומרתק, ורוב הלומדים זוכים להישאר בישיבות בזכותו.

"יצר לב האדם רע מנעוריו", "חנוך לנער על פי דרכו" - הורים שמרבים לדבר על מוסר ופיתוח המידות לעתים גורמים לפעולה ההפוכה, שנמאס לנער (אשר יצרו רע מנעוריו) לשמוע תוכחה ודרישות והולך אחר יצרו. עדיף להנעים את התורה מתוך לימודה והעיסוק בה, עד שהופכת לחיינו ואורך ימינו, אך כמובן לקבוע גם עתים למוסר כפי שמורים גדולי ישראל בישיבות.

 למרות שיש נושרים, רוב הציבור החרדי ודאי ברמה רוחנית גבוהה יותר ממי שאינם שומרי תורה ומצוות. מה שמתבטא בעובדות סטטיסטיות, כמו מיעוט של אלימות ושוד ופריצות וסחר בסמים וגירושין בחברה, וכן יחס טוב יותר בין הורים לילדיהם, כיבוד הורים וחינוך ילדים וזוגיות טובה יותר. דיבורו ומעשיו של ילד חרדי ממוצע הם ודאי נקיים יותר מבן גילו שאינו חרדי. והשאר נתון לבחירה החופשית.

בסופו של יום, פיתוח המידות הוא משהו שמגיע מתוך האדם, ולא משנה כמה ידברו אתו על עניין זה. אם ירצה להתפתח - יזכה שהתורה תרומם אותו. ולא חסרים ספרי מוסר לבני דורנו שמסייעים לבני עלייה.

בברכה,

דניאל בלס