שאלה קריטית

שלום וברכה אני בת 19 נשואה ארבע חודשים לבעל מקסים וצדיק אבל יש לי בעיה שהורסת לי את הקשר עם בעלי .כל חיי התרחקתי מבנים למרות שהייתי בתיכון בסביבת בנות שיוצאות וכו.. אני ידעתי שאני שומרת על עצמי לבעלי ואף פעם אפילו לא התכתבתי עם בנים. זה היה אצלי חוק בל יעבור. הדבר הכי חשוב לי בעולם משום מה יותר מכל המצוות. ואחרי החתונה גילתי שבעלי לא כמוני. הוא צדיק הרבה יותר ממני אמנם אבל בקטע הזה לא. יש לבעלי גיסה,אשתו של אחיו, שהיא אשה לא צנועה בלשון המעטה מאוד. היא לא כל כך דתיה ולא צנועה לא בלבוש ולא בדבור ובהתנהגות. וכשאנחנו הולכים להורים של בעלי והיא שם בעלי מדבר איתה וצוחק איתה וקורא לה בשמה כאילו היא אחותו. היו מצבים שבעלי ישב ודיבר איתה ואני ישבתי בצד ושתקתי. אין לי מילים להסביר את ההרגשה הכואבת הזאת. אני מרגישה פשוט נבגדת ומתחילה לבכות ושונאת את בעלי ומחליטה שיותר לא אכסה את הראש ואתלבש כמו הגיסה הזו כל פעם כשזה קורה. ובעלי לא מבין מה קורה לי ומצטער נורא שאני עצובה ואני לא אומרת לו כלום בגלל שא' אין לי אומץ.ב' המדריכת כלות שלי הזהירה אותי לפני החתונה לא להעיר לבעל בעניינים של קדושה ושזה העבודת השם שלו (וזה עוד שאלה שמציקה לי מאוד; למה העבודת ה של הבנים על חשבון האשה שלהם? זה כל כך כואב לאשה שבעלה מסתכל וכו על מישהי אחרת אז למה ה עשה את זה?) ואם אומרים לבעל הערות כאלה הוא בכוונה יסתכל וידבר. ג׳ אני שמה לב שהוא לא ירגיש כמוני אם אתנהג כמוהו. אני לא מדברת וצוחקת עם אחים שלו ( והם בית של הרוב בנים) והוא לא מבין למה הוא אומר שזה המשפחה שלי וזה בסדר ואני לא צריכה להגיד רק שלום ולהתראות ולדבר בצורה עניינית איתם. וזה הכי הכי כואב לי. שהוא לא קנאי אלי. אני כל כך רוצה שהוא יקנא וירצה שאני אהיה רק שלו ( איך גורמים לזה?) אני לא יודעת מה ההלכה אומרת על זה. אבל מרגישה שאני לא מסוגלת להתנהג ולרות את ההתנהגות הזאת. למשל לפני כמה זמן בעלי רצה שאבוא עם אחים שלו הבנים וגיסתו לכינרת ואמרתי שזה מעורב ואולי אסור אז הוא שאל את הרב שלו ואמר שאם אני מתלבשת בים בצניעות אז זה מותר. והוא לא חשב ה שגיסתו תתלבש שם לא צנוע, זה לא אכפת לו. בגלל הקנאה הזאת אני לא רוצה ללכת להורים שלו ומתכנסת בעצמי כל פעם שהוא מציע את זה וכבר כולם שם מדברים עלי שאני מסתגרת וסנובית. לפעמים אני אומרת לו שילך לבד והוא מתעצבן ואומר שאנחנו זוג והוא בחיים לא ילך בלעדי ואז מתחיל וויכוחים ומתח ובסוף לפעמים הוא הולך לבד ואז אני חושבת מה הוא עושה ורואה שם ומרגישה רחוקה ממנו מאד. זה הגיע למצב בלתי נסבל שהוא פשוט מתחמק כל פעם להורים שלו ואני מרגישה רע עם עצמי שאני לא באה איתו ומקדירה פנים כל פעם שהוא אומר משהו. אני מרגישה שאני מנתקת אותו מהמשפחה שלו ומצד שלי אם אבוא לשם אני יתנתק ממנו.. ( אני חייבת לציין שזה לא רק הקנאה שלי אליו אלא כל האווירה בבית שלו היא מעורבת. כולם יושבים ומדברים ביחד כולל בעלי ורק אני בצד.. כי אני רוצה וכל החיים רציתי להיות נאמנה לבעלי ובסוף הוא לא מעריך את זה ואפילו לא רוצה את זה ולא נאמן אלי כמו שאני לו) מה לעשות? אני רוצה רק רק אמת בחיים, אם זה לא אסור לצחוק עם הגיסים ואני צריכה להשתנות אני אנסה ולא יקנא לבעלי . ואם אני צודקת אז איך לנהוג? אני לא רוצה לשנוא את בעלי אני לא מסוגלת ללכת לשם בבקשה תעזרו לי וסלחה על השאלה הארוכה