האם חובה לומר קידוש מתוך סידור?

שלום רב,

אין חובה לומר קידוש מתוך הכתב. ומכל מקום אם מוציא אחרים ידי חובה יש הידור להקפיד לומר "ויכולו" מתוך הכתב.

מקורות: הנה בספר טעמי המנהגים (קונטרס אחרון אות רצה) הביא מצוואת הגאון הקדוש מו"ה נפתלי כ"ץ זצוק"ל שכתב וזה לשונו, שמעתי מנהג הגאון בעל ט"ז שהיה אומר הקידוש של שבת ויום טוב תמיד מתוך הספר, ואמר הטעם מלבד שיש קדושה באותיות, גם כן מהאי טעמא שפעמים שמתארח אצל עם הארץ או שמיסב עמו בבית אחד ועם הארץ אינו יודע בעל פה הקידוש על נכון וגם יתבייש לומר מתום הסידור, על כן היה עושה הוא עצמו כן כדי שיעשה כן עם הארץ ולא יתבייש. ולפעמים היה אומר לו עשה כמוני לומר מתוך הסידור ומנהג וותיקין הוא. ע"כ. הרי שיש הנהגה טובה לומר את כל הקידוש מתוך הכתב.

ולכאורה יש גם חשש מדינא לומר את הפסוקים של "ויכולו" בעל פה כשמוציא אחרים ידי חובה, משום הא דקיימא לן (גיטין דף ס עמוד ב) דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם בעל פה, ואף על פי שנפסק בשלחן ערוך אורח חיים (סימן מט) שאין איסור זה שייך בכל דבר שרגיל ושגור בפי הכל כגון קריאת שמע וברכת כהנים ופרשת התמיד וכיוצא בהן, מכל מקום כתב המשנה ברורה (סק"ו) שבמוציא אחרים באמירתו את הכתובים מצדד המגן אברהם להחמיר שלא לומר בעל פה בכל גווני. וכן משמע מדברי הגר"א בביאורו. ע"כ. ולפי זה אם עושה קידוש ומוציא אחרים ידי חובה יש להחמיר לומר "ויכולו" מתוך הכתב.

ואכן מצינו שהזהיר על זה הרב שמואל אביגדור זצ"ל (נפטר תרכ"ו) בספרו חידושי הלכות הלכות פסח (דף כד) שיש ללמוד להנשים ששומעין הקידוש שיאמרו בחשאי ויכלו מלה במלה עם בעל הבית המוציאם דאם לא כן איכא איסור דדברים שבכתב אי אתה רשאי לומר בעל פה, כדי להוציא אחרים, ואם בעל הבית אומר בסידור אז אין צריכין לומר אחריו מלה במלה בחשאי וכו'. ע"ש. וכן בספר שמירת שבת כהלכתה חלק ב' (פרק מז סעיף לא והערה קנב) כתב, שראוי להחמיר לומר "ויכולו" מתוך סידור מהטעם הנ"ל.

אולם להלכה נראה שמעיקר הדין אפשר להקל בזה, כי מלבד מה שדעת העולת תמיד והפרי חדש (סימן מט) שאפילו להוציא אחרים מותר לומר פסוקים בעל פה אם הוא שגור בפיו. ודעת הפרי מגדים (שם באשל אברהם סק"א) שגם הב"ח לא החמיר שלא לומר פסוקים להוציא אחרים אלא כשזה שגור רק בפיו, אולם אם הוא שגור גם בפי השומעים מותר (אלא שאין זה מוסכם, ראה כף החיים שם סק"ט), יש שכתבו (כתב עת "המעין" תשרי תשל"ז עמודים 46-47, והלכות שבת בשבת חלק א' פרק ז הערה 16) שגם הפוסקים שהחמירו בזה היינו דווקא שלא להוציא "ציבור" ידי חובתן, אולם להוציא את בני ביתו שהם אינם בגדר ציבור מותר. ע"ש. וגם מדברי הט"ז (שהובא בטעמי המנהגים הנ"ל) מוכח שאמירת קידוש (ובכלל זה "ויכולו") מתוך סידור היא רק הנהגה טובה ושאין בזה חשש משום דברים שבכתב וכו'. 

ועוד סברא מחודשת כתב בשו"ת ציץ אליעזר חלק י"ז (סימן סג) שהואיל ואמירה זו של "ויכולו" נתקנה כדי להעיד על ידי כך שהבורא ית"ש הוא שברא בששת ימים את השמים ואת הארץ וכל אשר בם וינח ביום השביעי, א"כ חל על האמירה גדר של דין עדות, ומכיון שכן הרי דין עדות הוא דבעינן שיעידו מפיהם ולא מפי כתבם, וא"כ יש לומר שמתחילה כאשר תיקנו חז"ל אמירתו בכניסת השבת המכוון הוא שיאמרו אותו בעל פה ולא מתוך הכתב, ולפי זה אולי יש בזה גם מצווה מן המובחר לאומרו בעל פה ולא מתוך הכתב. ע"ש.

ולמעשה דעת רבנן בתראי להקל בזה, ראה בשו"ת ציץ אליעזר שם שהעלה, שאין לפקפק כלל על מנהגן של ישראל מאז ומקדם בכל מושבותיו שהבעל הבית מקדש ואומר ויכלו בעל פה והנשים שומעות ולא אומרות בחשאי ויכלו בעל פה ויוצאות ידי חובה וכו'. ע"ש. וכן ע"ע בספר שפתי שושנים (פרק ח הערה יא) שהביא מהגר"ח קניבסקי שליט"א דלא נהגו להקפיד בזה. והחזון איש והקהלות יעקב זצ"ל היו נוהגים לאומרו בעל פה שלא מתוך הכתב. ושם בסוף הספר (עמוד שע) הביא מכתב מהגר"ש דבליצקי זצ"ל, שאם כי בכמה ספרים העירו דיש לקרוא ויכולו מתוך הכתב כשמוציאים אחרים, לא נהגו כן. וכן בספר הלכות שבת בשבת הנ"ל כתב, שכן הסכים הגרי"ש אלישיב זצ"ל לדינא שיכול לומר "ויכולו" בעל פה גם כשמוציא אחרים, ומה שקורא בעצמו הקידוש מתוך הכתב הוא להידור בעלמא. וכן דעת הגר"א נבנצל שליט"א בספר ירושלים במועדיה חלק ב' (עמוד צד). ועיין בשו"ת משנה הלכות חלק יח' (סימן קעד) שכתב שהוא בעצמו נוהג לומר ויכולו מתוך הכתב ושכן ראה אצל אדמו"ר הגה"ק מקלויזענבורג זצ"ל שלעולם מקדש מתוך הסידור. ומסקנתו שם שהמחמיר תבא עליו ברכה והמקיל לא הפסיד. וע"ע בשו"ת מגדנות אליהו חלק א' (סימן קיז).

בברכה,

הלל מאירס