למה אין איסור בל תשחית בתענית הראב"ד?

שלום רב,

יש להביא קודם מרבנו יונה ב"יסוד התשובה" מהו תענית הראב"ד, וזה לשונו: וכן אמר הרב רבי אברהם בר דוד שהיה אחד מחסידי עולם, הגדר הגדול המעלה המפלא, מניעת המאכלות. וכן פירש דבריו, אל יעזב לגמרי מלאכול בשר ולשתות יין, כי דייך מה שאסרה תורה, אך בעת מאכלו ועודנו תאב לאכול, יניח ממנו לכבוד הבורא מתאוותיו ואל יאכל כפי תאותו. ודרך זו תמנענו מחטוא ותזכירנו אהבת הבורא יותר מתענית אחד בשבוע, כי זה בכל יום תמיד, מדי אכלו ומדי שתותו, יניח מתאותו לכבוד הבורא. ע"כ. וכן הובא במשנה ברורה (סימן תקעא סק"ב) בשם ספרי המוסר שאם באמצע אכילתו בעוד שהוא מתאווה לאכול מושך ידו ממנו זה נחשב ג"כ לסיגוף ומתכפרים עוונותיו.

ובתשובה לשאלתך - באמת יש אפשרות שיקח מראש פחות אוכל ממה שהוא תאב אליו, ובזה מרוויח את תענית הראב"ד וגם ששום אוכל לא הולך לאיבוד. כמו כן ישנה אפשרות להשאיר את האוכל שמונע את עצמו מלאכול לארוחה אחרת. אלא שגם אם אין אפשרות לשמור את האוכל לארוחה אחרת מותר לו לקיים את תענית הראב"ד למרות שהאוכל ילך לאיבוד - כי איסור "בל תשחית" הוא רק כשמשחיתים דבר מה ללא שום תועלת ותכלית, אולם כאן שיש לו תועלת בסיגוף זה כדי להתגבר על תאוותיו לכבוד הבורא - אין בזה איסור כלל.

מקורות: כן נראה בפשטות שאין בזה חשש בל תשחית כיוון שעושה כן למטרה מסוימת, וכן ראה בקובץ בית אהרן וישראל (שבט-אדר תשס"ד עמוד קסו) ובספר אוצרות המוסר חלק א' (עמוד 125). אמנם ראה בקובץ הנ"ל שהביא בשם הגר"מ שטרנבוך שליט"א שאם יותיר ויאכלו אחרים יעשה תענית הראב"ד ואם לא יאכלו אחרים לכאורה יש בזה משום "בל תשחית". עוד הביא בשם הגראי"ל שטיינמן זצ"ל שלכאורה לא צריך לקחת לצלחת אלא יכול לשער כמה הוא מתאווה ולקחת חצי מזה מהצלחת המרכזית ובזה כבר שבר תאותו. ע"ש.

בברכה,

הלל מאירס