חברה והשקפה
פחד מול האמונה בה’
- כ"ט אב התשע"ח
שאלה
יש לי שאלה:
האם אדם שיש לו פחד או דאגות מגדיר את עצמו בתור קטן אמונה?
האם זה שהוא פוחד- ולא משנה ממה- בין אם פחדים מהותיים, גדולים או קטנים- פחד ממצב ביטחוני.. כלכלי (האם יגמור את החודש) בריאותי... פחד משינויים בחיים... האם זה מראה את המצב הרוחני שלו?
גדולים רבים בהיסטוריה עמדו בניסויונות קשים מאוד- בשואה למשל, האם הרבנים והאדמורים או אפילו יהודים פשוטים מאמינים שהיו בשואה לא פחדו? לא חששו? האם זה סתר את האמונה והביטחון בה'?
מהי ההגדרה של פחד מול אמונה וביטחון בה'?
אשמח לתשובה כמה שיותר מפורטת, ואפילו למקורות שאוכל להסתכל יותר ולקרוא...
תודה רבה
אפרת
תשובה
שלום וברכה,
פחד היא תגובה טבעית של האדם מפני סכנה. כאשר ניצבת סכנה, פירוש הדבר שהקב"ה גזר גזירה קשה ותובע מאיתנו לערוך תשובה. הרמב"ם בהלכות תעניות (פרק א):
מצות עשה מן התורה, לזעוק ולהריע בחצוצרות על כל צרה שתבוא על הציבור, שנאמר "על הצר הצורר אתכם--והרעותם, בחצוצרות" (במדבר י,ט)-- כלומר כל דבר שיצר לכם כגון בצורת ודבר וארבה וכיוצא בהן, זעקו עליהן והריעו. ודבר זה, דרך מדרכי התשובה הוא: שבזמן שתבוא צרה ויזעקו לה ויריעו, יידעו הכול שבגלל מעשיהם הרעים הרע להן--ככתוב "עוונותיכם, הטו אלה" (ירמיהו ה,כה) לכם, וזה הוא שיגרום להם להסיר הצרה מעליהם.
אבל אם לא יזעקו, ולא יריעו, אלא יאמרו דבר זה ממנהג העולם אירע לנו, וצרה זו נקרוא נקרית--הרי זו דרך אכזרייות, וגורמת להם להידבק במעשיהם הרעים, ותוסיף הצרה וצרות אחרות: הוא שכתוב בתורה, "והלכתם עימי, בקרי. והלכתי עימכם, בחמת קרי" (ויקרא כו,כז-כח), כלומר כשאביא עליכם צרה, כדי שתשובו--אם תאמרו שהוא קרי, אוסיף עליכם חמת אותו קרי. ומדברי סופרים, להתענות על כל צרה שתבוא על הציבור, עד שירוחמו מן השמיים..."
אך אם אדם מפוחד כשלא מרחפת על חייו סכנה ברורה, הרי הוא חסר אמונה, כפי שאמרו חז"ל: "כל מי שיש לו פת בסלו, ואומר מה אוכל למחר - אינו אלא מקטני אמונה" (סוטה מח, ב).
אנשים שפוחדים כל הזמן על בריאותם, שמא יהיו עניים וכדו', לרוב סובלים מבעיה של חרדות. במקרה כזה צריכים לבקש טיפול אצל אנשי מקצוע מתאימים.
ראי תשובה שכתבתי בנושא מידת הביטחון:
https://www.hidabroot.org/question/227527
הביטחון הנדרש מיהודי הוא להאמין שאנו בידיים טובות, וכל מה שעושה לנו ה' הוא לטובה. משל למה הדבר דומה, לילד שאביו יכול לקחתו לרופא לקבל זריקה, וצריך הילד להאמין שאביו יודע מה טוב עבורו. אנו כמובן מתפללים לטוב גלוי ולא לטוב נסתר, אך הכול הוא באמת טוב.
אמרו חז"ל (פסחים דף נ, עמוד א): "לא כעולם הזה העולם הבא: העולם הזה - על בשורות טובות אומר ברוך הטוב והמטיב, ועל בשורות רעות אומר ברוך דיין האמת. לעולם הבא כולו (אומר): הטוב והמטיב"
עלינו לבטוח בקב"ה בכל מצב, שהוא יתברך עושה הכל ברחמים ולטובה, ותפקידנו לקבל הכל באהבה. עלינו לשים עצמנו בידיו של בורא עולם כמו תינוק קטן בידי אמו. גם אם אמא לוקחת את התינוק לרופא כדי לקבל זריקה כואבת, התינוק לא חדל לאהוב את אמו, למרות תמימותו הוא יודע בפנים-לבו שאמו עושה הכל למענו ולטובתו, מתוך אהבה ולא מתוך שנאה. כולנו בניו ובנותיו של הקב"ה, ועלינו לבטוח בו יתברך שכל רצונו הוא להטיב לנו. ומתוך הביטחון נתגבר על כל הקשיים והפחדים.
ממליץ לקרוא גם: אל תתייאש ואל תשנא את עצמך:
https://www.hidabroot.org/article/211728
בברכה,
דניאל בלס
להרחבה ושאלות נוספות, ניתן לפנות אל רבני שו"ת הידברות במייל rav2@htv.co.il