למה לא להתנזר כדי לעבוד את ד’?

בס"ד

שלום וברכה,

מדוע לדעתך ירדו נשמותינו בגופי חומר לעולם הזה? 

גם האדם הצדיק ביותר נדרש לנשום, לאכול ולשתות, תיקון העולם דורש פרייה ורבייה, גידול ילדים וכו'.

הגאווה נמצאת רק באדם הצבוע, החי בגוף חומרי אך חושב שהוא מסוגל לפרוש מחיי חומר, מחיי משפחה ובני אדם אחרים - המורד בתפקידו בעולם המעשה.

התשובה אינה בפרישות מהחיים, אלא בתיקון החיים והפיכתם לכלי שרת בעבודת הבורא יתברך.

היהדות מלמדת אותנו כיצד להשתמש בחומר ולרומם אותו, ולא כדי להתנזר ממנו. כי ההתחברות הגדולה ביותר לבורא היא מתוך החומר. זו הסיבה שהתורה מעולם לא אמרה לחכמים להתנזר מנישואין לאשה, וזאת בשונה מהנזירים והכמרים שחשבו שכדי להגיע לצדיקות יתירה עליהם להתנזר ולא להקים משפחה, ומתוך שניתקו את עצמם מהחומר, הם פגעו בתכליתם הרוחנית, והזיקו לעצמם ולסובבים אותם.

היהדות מגבילה את תאוותינו, ומלמדת אותנו כיצד להשתמש בכל דבר שניתן לנו, אך אינה ממליצה להתנזר מהן. ראי בהרחבה במאמרי "האם עדיף לא להנות מהעולם הזה?"

https://www.hidabroot.org/article/156205

בברכה,

דניאל בלס