למה לא תיקנו ברכה על מצוות התשובה?

שלום רב,

אכן כבר מצינו לכמה מן האחרונים שעמדו בשאלה זו מדוע לא תיקנו חכמים ברכה כאשר אדם חוזר בתשובה מחטאיו, והרי הוא מקיים בזה מצוות עשה, ובמה זה שונה מכמה וכמה מצוות עשה שכן תיקנו עליהן ברכה, ונאמרו בזה כמה הסברים, ולהלן חלק מהם:

א. על פי מה מה שכתב בשו"ת הרשב"א חלק א' (סימן יח) שלא תיקנו ברכה על כל מצווה שהיא באה מתוך עבירה, כגון השבת הגזילה וחזרת הרבית שלא צונו לגזול כדי להשיב וכו'. ע"ש. ולפי זה גם כאן שכל סיבת התשובה היא בגלל שעבר עבירה לא תיקנו על זה ברכה. וכן כתבו הרב יצחק שמעלקיס זצ"ל בשו"ת בית יצחק חלק יורה דעה חלק ב' (סימן קסח אות יב) ונכדו הרב אהרן לעווין זצ"ל הי"ד בספרו ברכת אהרן על מסכת ברכות (מאמר שח).

ב. כי תשובה צריכה להגיע מהתעוררות של האדם בעצמו, שמתחרט על מעשיו, ולא יתכן שאם חטא נגד אביו שאחר כך יבוא ויפייס את אביו ויאמר שאביו צוה לו לפייסו, והלא צריך לפייס ולהתחרט מעצמו (שו"ת בית יצחק שם).

ג. עוד בה שלישיה - לפי דברי הבית יוסף אורח חיים (סימן תלב) שהטעם שתיקנו חכמים לברך על בדיקת חמץ שהיא מדרבנן ולא תיקנו לברך על ביטול חמץ שהיא מן התורה, משום דביטול הוא בלב, ולא תיקנו לברך על דברים שבלב. ולפי זה יש לומר שזהו הטעם שלא תיקנו ברכה על מצוות התשובה, משום דעיקר התשובה הוא בלב, שמתחרט האדם על חטאיו ומקבל על עצמו שלא ישוב לכסלה עוד. וכ"כ בספר ברכת אהרן (שם) ובספר באר שלמה (מערכת ת' אות ה) ובספר מאור ישראל דרושים (עמוד נג). וע"ע מה שכתב בזה בספר אור אברהם הלכות תשובה (פרק ג הלכה ד).

ד. תירוץ נוסף לאור היסוד שכתב הרשב"א בתשובה (שם) שלא תיקנו ברכה על מצווה שאינה תלויה כולה ביד העושה מפני שאפשר שלא יתרצה בה חבירו ונמצא מעשה מתבטל כגון מתנות עניים והלואת הדלים ונתינת צדקה והענקה וכיוצא בהם. ולפי זה כתב בספר ברכת אהרן (שם) שיש לומר שזה שייך גם לגבי מצוות תשובה, שאינה תלויה כולה בידי העושה אותה, דהלא היא תלויה גם בידי הקב"ה אם יסכים לקבל את תשובתו, והיות ואינה כולה בידי השב בתשובה לא תיקנו עליה ברכה. ע"ש. ואכן מצאנו מושג כזה שאין תשובת האדם מתקבלת ראה לדוגמא בבית יוסף אורח חיים (סוף סימן תקפ) שכתב לגבי מוציאי דיבת הארץ דמסתמא שבו ולא נתקבלו. 

אמנם בספר פרדס יוסף (ויקרא טז ל) הביא את תירוצו של הברכת אהרן הנ"ל, וכתב, שאין זה דומה, דשם שמא לא ירצה העני לקבל הצדקה, אבל אם יעשה תשובה בכל לבו, בטח יקבל ה' תשובתו וכמו שכתוב אם ישוב מיד תקבלו. ע"ש. אולם כנראה כוונת הברכת אהרן, שאם כן נתת תורת כל אחד בידו להחליט אם הוא שב לה' בכל לבו ולברך על התשובה, או שמא אין זו תשובה מכל הלב ולא יברך, והוא דבר כמעט בלתי אפשרי ברוב המקרים שאדם ידון בנפשו אם הוא שב לה' בכל לבו, ולכן לא תיקנו ברכה כלל.

ה. יש מקום ליישב עוד לפי המבואר בשו"ת בנימין זאב (סימן קסט) בטעם הדבר שאין אנו מברכין על מצוות עשה דכיבוד אב ואם, לפי שאין מברכין אלא על מצוות שאנו מקודשין מן האומות שאין האומות עושין אותם כלל, אבל במצוות שאפילו האומות עושין אותן לפעמים לא מברכים כי בהן אין אנו מקודשין מהן כי לפעמים עושין אותם כמונו כגון כיבוד אב ואם. (וכן כתב הערוך השלחן יורה דעה סימן רמ סעיף ד). ועל פי דבריו כתב הרב ישראל וועלץ זצ"ל בשו"ת דברי ישראל חלק א' (סימן נא) לתת טעם לזה שאין מברכים על מצוות התשובה מכיוון שגם צדיקי אומות העולם מקיימים אותה, וממילא לא שייך לברך "וקדשנו במצוותיו". 

ובגוף הדבר אם מועילה תשובה אצל הגויים - ראה https://www.hidabroot.org/question/251810

בברכה,

הלל מאירס