אדם ששמע תקיעת שופר כשהיה בשירותים, האם יצא ידי חובה?

שלום רב,

לכתחילה אין לאדם לצאת ידי חובת תקיעת שופר כאשר הוא נמצא בשירותים, ורק בשעת הדחק ואונס גמור כשאין לו אפשרות לשמוע תקיעת שופר במקום אחר הוא יוצא בזה ידי חובה. ומכל מקום אין לו לכוון לצאת בברכות שמברך התוקע על התקיעות היות שהוא נמצא במקום מטונף (ולמרות זאת יוצא ידי חובת מצות תקיעת שופר כי הברכות אינן מעכבות).

מקורות: ידוע מה שכתב הביאור הלכה (סימן תקפח סעיף ב ד"ה שמע) לגבי שמיעת תקיעות במקום מטונף, דהיכן מצינו שאסור לקיים מצוה כשגופו אינו נקי או במקום שאין נקי וכו', ושוב הביא מספר מטה אפרים שמפורש יוצא מדבריו שאין לקיים מצוה במקום שאינו נקי. ובהסבר דעתו כתב הביאור הלכה, דאפשר דכיון דקיימא לן דצריך כונה לצאת ידי המצוה שציונו ה' יתברך (א"ה, ראה שלחן ערוך אורח חיים סימן ס סעיף ד), זה גופא חשיב כדברי תורה ולא גרע מהרהור בדברי תורה. וגם יש לומר בפשיטות דבשעה שמקיים מצוה בפועל הוא עבודה ואין לעשות עבודת ה' דרך בזיון דהוא בכלל ביזוי מצוה וכו'. עיין שם. ומכל מקום ראה בשו"ת יביע אומר חלק ו' (חלק יורה דעה סימן כט) שהאריך בעניין קיום מצוה במקום מטונף, ושם באות ד דן ביחוד לגבי תקיעת שופר, ומסקנתו לדינא שמותר לעשות מצוה במקום מטונף כשהוא שעת הדחק ואונס גמור דלא סגי בלאו הכי. 

ומש"כ שהברכות אינן מעכבות את קיום המצוה, כן הוא בגמרא ברכות (דף טו עמוד א), ונפסק להלכה בשלחן ערוך אורח חיים (סימן תרצב סעיף א). וכ"כ בנד"ד בספר חזון עובדיה ימים נוראים (עמוד קמה) אם אין המקום נקי באופן שאי אפשר לברך, ישמע התקיעות בלי ברכה, שאין הברכות מעכבות. 

בברכה,

הלל מאירס