איך היהדות מתקשרת להיום

לכבוד השואל, 

סליחה על האיחור בתשובה. 

1. שלשלת הקבלה ידועה לנו במסורה, כך שלא "נכנס מישהו לא מוכר בינתיים" שהיה יכול להוסיף פרשנות. 

ראה דברי הרמב"ם בהקדמה לספרו יד החזקה. 

2. תקופה הנוכחית מכחישה לרוב את מציאות הרוחניים, ועכ"פ בדרך כלל אין להם שום ידע מפורטת במהות הרוחניים. לכן הם טוענים שהם יותר חכמים מדורות הקודמים. 

בתקופות קדומות הכירו גם את המציאות הרוחנית, כלומר פירוט הכוחות שיורדים לעולם בדרכים ידועים, ולכן היו עובדי עבודה זרה שהיו עושים מה שהיו עושים; כי כונתם הרעה היתה שרצו לשלוט על אותם כוחות לטובתם - מבלי להודות שהקב"ה הוא המקור והשליט על כל הכוחות כולם. 

העבודה של הקרבנות ומצוות התורה שנזכרו בתורה, באו בשביל התוצאות הרוחניות שהן גורמות, אך אינן לצורך שליטה על הכוחות לתועלת אנוכית חלילה, אלא הן עבודה של ממש לבורא העולם שהוא המקור היחיד של כל הכוחות כולם וכל מה שנמצא בעולם. 

והואיל ועשיית פעולות בעולם הזה שיביאו לידי שינויים באינרגיות הרוחניים לשם איזשהו סיבה שהיא, היא נקראת אצל העולם המודרני "פרימטיבי" - כלומר "מעידן קדום שאין חייהם כמו החיים שלנו" - לכן נראה להם גם חוקי התורה כ"פרימטיביות" - כלומר, שאנחנו לא היינו נוהגים ככה בימינו כאשר "נתחכמנו", ואין לנו אלא ידע במהות העולם הגשמי. אמנם, האמת היא שאכן ישנה מציאות של הכוחות הרוחניים, ואין עבודת השם נעשית בכונה אנוכיית חלילה, רק בכונה לעבוד את בורא העולם שהוא המקור והשליט על כל הכוחות כולם. וכל רצונו בבריאת העולם הזה הוא רק להטיב לבריותיו. 

3. כל מה שהזכרת לגבי נשים - שלדבריך דברים אלו גורמים לכמה נשים להרגיש השפלה - הם כולם פעולות שהם שייכים לעבודת הגבר את השם: לשיר בזמירות או בתפילה להשם, ליכנס לבית כנסת למנין, לחשוף את פאת ראשו, תפילה בקול, טלית. אך לא הזכרת אפילו פעולה אחת שהן מהפעולות השייכות לעבודת האשה את השם. 

הרי לך שמה שגורם לכמה מהנשים להרגיש "השפלה", זה מתוך שהן מסתכלות על עבודת הגבר את השם כאילו שזהו עבודה תכליתית, אבל עבודת הנשים אינן תכליתי.

אבל יש כאן טעות מעיקרו, כי זה בעצם שהן שואפות לעשות את עבודת הגבר את השם ולא את עבודתן כנשים, מראה שהן אינן מעריכות את חשיבות עבודתן כנשים לפני השם מספיק. 

ומה שהן צריכות לדעת, שבעצם עבודת הנשים את השם גדולה מזו של עבודת הגברים. וכמובא, שלעתיד לבוא עוד יותר גדול שכר הנשים בעבודתן את השם מזו של הגברים: "גדולה הבטחה שהבטיחן הקב"ה לנשים יותר מן האנשים" (ברכות יז.).

לכן יש לנשים כאלו שמרגישות השפלה ונחותות, לעשות חשבון הנפש למה הן באמת אינן מעריכות את עצמן כנשים מספיק.

כמובן שכשאר יעריכו את העבודה והחשיבות של הנשים כנשים, ולא כגברים, אז אין בכל מה שהקב"ה צוה במיוחד לגברים לעשות משום הטלת חסר במה שנתן במיוחד לנשים לעשות. 

4. ידוע שהתכלית של עונש היינו בעצם לתת רצניות לקיום חובה.

הרי לפי דבריך, שלא מתאים עונש חזק על עבירה חזקה (סקילה הגיע על משהו שהיה שוה לעבודה זרה - הרי שזה עבירה של הכחשה בהקב"ה, כלומר, הכחשה בכל מה שהאדם צריך לעבוד ולפעול בהיותו בעולם הזה - והרי זה די חמור, כי על ידי עבודה זרה הוא מוציא את כל המשמעות שלו של תכלית החיים מחייו), אם כן, לא יקחו האנשים כל כך רציני את החיוב להמנע מאותם עבירות חזקות.

וכמו שאתה כותב בעצמך,  "אני שוב חוזר לתחושה שאני חש לפעמים לגבי מנהגים השייכים לעבר ויש בהם קיצוניות"...ו"אני קצת מזדעזע מהם", ולכן "אנשים שקוראים זאת עשויים להרגיש תחושת ריחוק" - ולא לקיים את מה שנצטוו בתורה, כי לא רוצים לקחת ברצינות את מה שנאמר. 

אמנם, המציאות היא, שאע"פ שעונשי התורה הם כן חזקים על עוברי עבירות שהן "חזקות", מ"מ בפועל לא הוציאו בית דין את העונשים האלו כמעט בשום פעם, וכמובא במשנה (מכות א:י)  "סנהדרין ההורגת אחד בשבוע נקראת חובלנית. רבי אלעזר בן עזריה אומר, אחד לשבעים שנה. רבי טרפון ורבי עקיבא אומרים, אילו היינו בסנהדרין לא נהרג אדם מעולם."

הרי שתכלית העונשים היא כדי לדרבן את האנשים לשמור את מה שהם צריכים לשמור, עד שמי שמתעלם לגמרי מהתחייבותיו אפילו בפני העונש כן יספוג את העונש (ראה הלכות סנהדרין ברמב"ם (פרק יב:ג)  שלא שייך לקבל עונש כזה אלא אם כן הזהירו אותו עדים שאם יעשה ככה יקבל עונש מיתת בית דין, והוא משיב להם מיד "על מנת כן אני עושה", כלומר, שמתיר את עצמו למיתה - ואם אינו משיב כך, אינו מקבל את העונש); ומכל מקום, אין שום כונה בעונש באמת להשתמש בו ולהעניש או להפחיד, רק לגרום שהאדם יקח ברצינות את מה שעליו לעשות.

בברכה, 

רב נחום