מדוע ה’ החליט באותו רגע שברא את העולם לברוא אותו

בס"ד

שלום וברכה,

הנך שואל שאלה נבונה מאוד. בבקשה ראה מענה שכתבתי בעשרה שלבים:

https://www.hidabroot.org/he/article/109596

אלוקים רצה לברוא עולם גדול, המבטא את גדלותו. מסיבה זו יש לנו יקום אדיר בגודלו המבטא את אינסופיותו של הבורא, ולא יקום זעיר. אלוקים נותן את טובו בדרגות של נתינה, ולכן יש גם בעולם הזה דרגות של ישויות המסוגלות לקבל את טובתו לפי יכולתם: דומם, צומח, חי, מדבר.

ה' ברא את העולם בצורה של ממלכה, שיש בה אזרחים ונתינים, איכרים וחקלאים, שרים ובני מלך. וכמו בכל ממלכה, יש יותר אזרחים מאשר שרים ובני מלך, וחובת השר גדולה משל זו של האיכר. כך אמר ה' בתורה: "ואתם תהיו ממלכת כוהנים וגוי קדוש".

כמו כן ככל שיש יותר גויים בעולם, כך חשיבותם של היהודים יותר מודגשת - דווקא בשל מיעוטם מודגשת נדירותם וחשיבותם בעולם: "לא מרבכם מכל העמים חשק ה' בכם ויבחר בכם כי אתם המעט מכל העמים" (דברים ז, ז).

עם זאת, כל הגויים מצווים לעבוד את ה' באמצעות שבע מצוות בני נח שהוטלו עליהם (אלו בעיקר מצוות שבין אדם לחברו, כמו לא לרצוח, לא לגנוב וכו'), על כך הם זוכים לחלק לעולם הבא. כמו כן, כל גוי יכול להתגייר אם ירצה בכך. עוד במאמרי: "האם זו אפליה שהגויים לא זכו לקבל תורה?"

https://www.hidabroot.org/article/226414

"לחם בושה" - הוא מושג שמתאר את השגת השכר של העולם הבא במאמץ ולא בחסד. והרעיון שמאחוריו הוא שהנשמה זקוקה לבנות את עצמה, ולהשיג את גבורתה על ידי הניסיונות והמצוות, שמתוכן היא זוכה לקרבת האלוקים. הרעיון הוא להידמות לאלוקים, וכדי להידמות לאלוקים על הנשמה לבחור בכוחות עצמה להתקרב לאלוקים. 

יהיה מי שישאל בטעות: "אז למה אלוקים לא ברא את הנשמה ללא בושה?", אך צריך להבין כי אושרה של הנשמה אינו יכול להיות מושג על ידי שקר ודמיון, כי האושר האמתי הוא בעצם הקרבה לה', בכדי להשיג מטרה נכבדה זו צריך האדם להידמות לה' באמת, ולא באמצעות שקר ודמיון. ה' אמת, ולכן הנשמה צריכה להיות אמתית כדי להידמות לו ולהתקרב אליו באמת. 

אב שאוהב את ילדיו, רוצה שילדיו יתבגרו ויהיו לאנשים עצמאים, ישרים וצדיקים בזכות עצמם.

כך להבדיל, הקב"ה רוצה שהנשמות שברא יזכו להגיע למידת הגבורה בכוחות עצמן, וכך יזכו לקירבתו בזכות ולא בחסד-חינם.

ה"משחק" נועד לייצר גיבורים. גיבורים לא "בכאילו", אלא גיבורים באמת.

מטרת הסבל והקשיים היא כדי לתת לנשמה את היכולת להחליט בעצמה אם להתקרב לה' מתוך אהבה, ועל ידי כך היא זוכה לקירבתו באמת. 

בסופו של דבר, הטוב הנצחי של העולם הבא שווה הכול - בעוצמתו ובאורכו, וכל הנשמות יודו לקב"ה על מה שהשיגו - טוב אדיר ונצחי של קרבת ה'. והוא העונג הגדול ביותר מכל העינוגים האפשריים. 

כותב הרמח"ל בפרק הראשון של מסילת ישרים:

"והנה, מה שהורונו חז"ל הוא: שהאדם לא נברא אלא להתענג על ה' וליהנות מזיו שכינתו, שזהו התענוג האמיתי והעידון הגדול בכל העידונים שיכולים להימצא. ומקום העידון הזה באמת הוא העולם הבא, כי הוא הנברא בהכנה המצטרכת לדבר הזה. אך הדרך כדי להגיע אל מחוז חפצנו זה הוא זה העולם. והוא מה שאמרו ז"ל (אבות ד, ו): "העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא". והאמצעים המגיעים את האדם לתכלית הזה, הם המצוות אשר ציוונו עליהן האל יתברך שמו. ומקום עשיית המצוות הוא רק העולם הזה".

לסיכום אמליץ לך לחפש בגוגל את המילים "שיחה גורלית", ולקרוא חוברת דו-שיח קצרה שכתבתי על שאלותיך, ועל שאלות רבות נוספות באמונה.

אשמח להיות לעזר בכל שאלה.

בברכה,

דניאל בלס