למה יש משניות בפרקי אבות בארמית?

שלום רב,

שאלה טובה, וראשית יש לציין לעוד שתי משניות במסכת אבות (סוף פרק ה) שכתובות בלשון ארמית: בן בג בג אומר, הפך בה והפך בה דכולה בה. ובה תחזי וסיב ובלה בה, ומינה לא תזוע, שאין לך מדה טובה הימנה. בן הא הא אומר, לפום צערא אגרא.

ומצאנו כמה הסברים בזה:

א. רש"י במסכת אבות (פרק ה משנה כג) כתב, שכתבו משניות אלו בלשון ארמי שהוא משל הדיוט שבני אדם רגילין לומר ולספר בזה הלשון, ולפיכך לא רצה מסדר המשנה לשנות הלשון של בני אדם במשנה, וכמו כן על דאטפת אטפוך וכו', ודאשתמש בתגא חלף, שדרך בני אדם לספר דברים בלשון זה. ע"ש.

ב. במדרש שמואל (שם) הביא לפרש בשם הרב ר' אפרים ז"ל, שלפי שדברי תורה צורך גדול לבני אדם היה אומר בלשון ארמי שהכל היו מכירין בו משעלו מבבל, וכן שנינו לעיל (פרק א משנה יג) ודלא יליף קטלא חייב ודאשתמש בתגא חלף. ע"ש. אולם לכאורה זה לא מסביר מדוע המשנה של על דאטפת אטפוך  וכו' נאמרה בלשון ארמי, והרי לא מדובר שם על לימוד תורה.

ג. המהר"ל מפראג בספרו דרך חיים (שם משנה כב, והובא בתוספות יום טוב) כתב לפרש ששתי המשניות האלה נכתבו בלשון ארמי לפי שבן בג בג ובן הא הא היו גרים ולשונם לשון ארמי. (כמובן זה לא מסביר את דברי הלל בפרקים א ב וד הנ"ל שאמר את דבריו בלשון ארמי).

ד. עוד כתב להסביר בדרך חיים שם, והובא בתוספות יום טוב, לפי שהתורה לא נתנה למלאכים, ולא שייך לגביהם שכר מצוות אמרו בלשון ארמי לפי שאין מלאכי השרת מכירין בו. ע"ש. וגם הפירוש הזה לא מיישב את המשנה בפרק ב על דאטפת אטפוך וכו'. 

בברכה,

הלל מאירס