אברהם אבינו דווקא- מדוע?

בס"ד

שלום וברכה,

גם העמים הקדמונים ביותר הבינו שהעולם לא נוצר במקרה, אך מכיוון שיש כוחות טבע שונים - הם האמינו שיש אלים רבים, וכל אל שולט בכוח אחר בבריאה.

אברהם אבינו החכים להשכיל שכל הכוחות למעשה פועלים בתיאום (השמש והירח אינם כוחות שונים בבריאה, אלא חלק ממערכת הרמונית של מערכת השמש), וכך הגיע למסקנה שיש בורא אחד לכל הבריאה.

לאחר שאברהם אבינו הסיק שיש בורא לעולם - הוא לימד את האמונה הנכונה באחדות הבורא, נלחם בעבודת הפסלים והאלילים בתקופתו, ואף סיכן את חייו מפני המלכים האכזריים שרצו להמיתו. אברהם עמד בנסיונות רבים מגיל צעיר, ורק בהגיעו לגיל 70 נגלה אליו הקב"ה - כי בחר בו להיות אבי עמו הנבחר. 

(פרקי דרבי אלעזר פרק כו):

"כשהיה אברהם קטן, הוא שאל את עצמו "מי ברא את השמים ואת הארץ, ומי ברא אותי?"

הביט אברהם על השמש המאירה את העולם וחשב שהיא יצרה את השמים ואת הארץ. עמד אברהם והתפלל אל השמש כל היום כולו. לקראת הערב שקעה כמובן השמש במערב, ועלה הירח במזרח. כשראה אברהם את הירח והכוכבים חשב שהם חזקים מהשמש, ואמר לעצמו: "הירח ברא את השמים והארץ ואותי, והכוכבים הללו הם כולם העבדים שלו". אז התפלל אברהם אל הירח במשך כל הלילה כולו. לעת בוקר שקע הירח במערב ושוב זרחה השמש במזרח, אז הבין אברהם ואמר: "אין בידיהם של אלה שום כח, אדון יש עליהם - אליו אתפלל ואליו אשתחווה".

על כן מסביר המדרש מדוע התגלה הא-לוהים לאברהם (בראשית רבה, לט, א): משל לאדם שהיה עובר ממקום למקום עד שהוא ראה אור בעיר אחת. אמר לעצמו האיש - "האם יתכן שאין לעיר מנהיג?"

ראה אותו בעל העיר ואמר לו - "אני הוא בעל העיר". כך פנה הא-לוהים לאברהם ואמר לו - "אני הוא בעל העולם".

 (בראשית רבה, לח, יג):

"אביו של אברהם היה עובד פסלים וגם מוכר אותם לאנשים. פעם אחת הלך האב למקום כלשהו, והשאיר את אברהם בנו בחנות למכור פסלים. ובכל פעם שהיה מגיע אדם כדי לקנות פסל, היה אומר לו אברהם: "בן כמה שנים אתה?"

היה עונה לו האיש שהוא בן חמישים או שישים. אז היה אומר לו אברהם: "אוי לו לאותו אדם שהוא בן שישים וצריך לעבוד פסל בן יומו! (-כלומר פסל שנוצר היום)". אז היה מתבייש האיש והולך משם.

באחת הפעמים הגיעה אשה אחת עם קערה של סולת, וביקשה מאברהם: "לך ותן את הסולת לפסלים".

לקח אברהם פטיש ושבר את כל הפסלים, ואז הניח את הפטיש ביד הפסל הגדול ביותר. כשהגיע אביו של אברהם, הוא מיד שאל את בנו: "מי עשה להם את זה?"

ענה לו אברהם: "באה אשה אחת והביאה להם קערה של סולת וביקשה שאתן להם את הסולת, אז הנחתי לפניהם את הסולת. אבל אז אחד הפסלים אמר - אני אוכל ראשון, והפסל השני אמר - אני אוכל ראשון, קם הפסל הגדול שבניהם - לקח פטיש ושבר את כל הפסלים האחרים".

אמר לו אביו: "האם אתה צוחק לי, הרי הם לא יודעים דבר"

אז ענה לו אברהם: "רק ישמעו אוזניך מה שפיך מדבר"!

ראה זאת אביו של אברהם, והחליט לקחת אותו לנמרוד שהיה מלך עובד אלילים. מיד ציווה נמרוד על אברהם: "התפלל לאש!", ענה לו אברהם: "אולי נתפלל למים, שמכבים את האש?"

אז אמר לו נמרוד: "אם כן, התפלל למים!",

ענה לו אברהם: "אם כך, אולי נתפלל לענן שמחזיק את המים?"

אמר לו נמרוד: "אז התפלל לענן!",

ענה לו אברהם: "אם כך, אז אולי נתפלל לרוח שמפזרת את העננים?"

אמר לו נמרוד: "אז התפלל לרוח!", ענה לו אברהם: "אם כך, אז אולי נתפלל לבן-אדם, שמסוגל לעמוד ברוח" (האדם הרי מסוגל להזהר מהרוח וגם לבנות בניינים גבוהים שעומדים ברוח חזקה).

כעס נמרוד על אברהם ואמר לו: "הרבה אמרת, אבל אני משתחווה רק לאש, ועכשיו אשליך אותך באש, ונראה אם יבוא הא-לוהים אליו אתה מתפלל כדי להציל אותך משם..." - ואכן נעשה לאברהם נס והוא ניצל מן האש".

 וכך כתב הרמב"ם (משנה תורה, הלכות עבודה זרה, פרק א):

"מאז שאברהם היה קטן, הוא היה חושב ביום ובלילה, ושואל את עצמו: "איך אפשר שהעולם מתנהג בצורה מסויימת, ואין לו מנהיג? ומי מסובב אותו, שהרי לא יכול להיות שהוא מסובב את עצמו?

ולא היה לאברהם מי שילמד אותו, אלא הוא היה בין עובדי עבודה זרה טפשים. וגם אביו ואמו וכל העם היו עובדי עבודה זרה, והוא היה עובד יחד איתם, אך חושב בלבו עד שהבין את האמת. אז הוא הבין שיש א-לוהים אחד, והוא מנהיג העולם, והוא ברא את הכל, ואין בשום מקום כח-גדול ממנו. והוא ידע שכל העם טועים, ומה שגרם להם לטעות היה עבודת הכוכבים, שהם היו עובדים את הכוכבים והצורות עד שאבדה מהם האמת. וכשהיה אברהם בן ארבעים שנה הוא הכיר את בוראו.

מכיוון שידע אברהם שיש א-לוהים, הוא התחיל לדבר עם בני העם ולענות להם תשובות, להסביר להם שעבודת האלילים אינה האמת, והוא היה שובר פסלים ומודיע לעם שאין להתפלל אלא לבורא העולם, ורק לו ראוי להשתחוות ולהקריב. ועל כן צריך לשבור את כל הפסלים כדי שלא יטעו בהם העם.

מכיוון שהצליח אברהם לנצח את עובדי-האלילים בויכוחים, ביקש המלך להרוג אותו, אך נעשה לו נס, ויצא אברהם לחרן. אז התחיל לעמוד ולקרוא בקול לכל העם, להודיע להם שיש א-לוהים אחד לכל העולם, רק אותו ראוי לעבוד. והוא היה הולך ממקום למקום ומעיר לעיר והולך וקורא לעם... עד שהגיעו אליו אלפים ורבבות, והם היו אנשי ביתו. אברהם שתל את היסוד הגדול הזה, וחיבר ספרים המסבירים אותו, והודיע את הדבר גם לבנו יצחק שהיה מלמד ומחזיר בתשובה, ויצחק הודיע לבנו יעקב ומינה אותו ללמד את הדבר".

 אברהם אבינו היה נביא והגיע בקדושתו להשגת רצון הבורא ומצוותיו - שהרי על פי התורה נברא העולם. גם שרה אמנו היתה נביאה. 

אברהם ושרה הקפידו על צניעות וכך גם על דיני בשר בחלב, כי השיגו מצוות אלו ברוח קודשם. מטעם זה אנו מוצאים מצוות כמו ייבום קודם מתן תורה (בראשית מו, יב), כי אבותינו ידעו עליהם בנבואה ובעומק חוכמתם.

הקב"ה ציווה על כל המצוות בפרהסיה - רק כאשר היה עם שלם שמוכן לקבל את המצוות, ואמר "נעשה ונשמע":

https://www.hidabroot.org/article/226414

 בברכה,

דניאל בלס