שלום כבוד הרב. אם כל כך חמור הוצאת זרע לבטלה. למה זה לא רשום בתורה בימפורש

בס"ד

שלום וברכה,

חז"ל לא למדו את איסור שז"ל מסיפור ער ואונן (סיפור זה יכול להיות ראיה צדדית לחוסר הצניעות החמור שבעצם מעשה זה בעיני אלוקים, מתוך הבנה שתוספת הכוונה של אונן שלא להביא ילדים לעולם - היא שגזרה עליו כרת מהעולם הזה).

לבו של האדם מחמד את איסורי העריות, ומחפש תמיד פתחים ותירוצים בנושא זה.

אך התורה הקדושה אוסרת אפילו להסתכל ולחשוב על נשים: "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם, למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי והייתם קדשים לאלהיכם" (במדבר טו).

אם הבורא יתברך אסר להסתכל על נשים, ואסר אפילו מחשבה על נשים, האם ייתכן להתיר הוצאת זרע לבטלה? הרי זה קל וחומר ממש. ואין צריך לומר שמי שמוציא שז"ל חושב על נשים ומסתכל בנשים וכל מחשבתו ועיניו נמצאות בזנות ותאוות ופורנוגרפיה, ואחרי זה ישקר לעצמו שהוא מקיים את רצון התורה הקדושה שמצווה "והייתם קדושים לאלוהיכם"?

"לא תקרבו לגלות ערוה, אני ה'" (ויקרא יח, ו)

"ברית כרתי לעיניי, ומה אתבונן על בתולה" (איוב לא, א)

"דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אלהם קדשים תהיו כי קדוש אני ה' אלהיכם" (ויקרא יט, ב)

ומי שמאמין בתורה הקדושה, חייב להאמין לכל מה שמסרו לנו חז"ל בתורה שבעל פה.

כידוע חז"ל השוו הוצאת זרע לבטלה לשפיכות דמים, ובשולחן ערוך נפסק שזו עבירה חמורה מאוד.

כל בעל שכל ישר מבין שעבירה זו מרחיקה את האדם מהבורא עד מאוד, כי כל כולה התעסקות בגופו ותאוותו ואנוכיותו לבטלה גמורה. שהרי כל מטרת קיום היחסים היא לשם מצוות "פרו ורבו" כמו גם החיבור המדהים והקדוש שבין גבר לאשה: "ודבק באשתו והיו לבשר אחד" (בראשית ב, כד).

השופך זרעו לבטלה פועל נגד תכלית הבריאה, הוא משתמש באיבר שנתן לו הקב"ה לעבירה במקום למצווה, ובמקום החיבור הנפלא לאשה מתוך אהבתה, הוא משתמש בכלי ההולדה שלו עבור תאווה אנוכית וחומרית. הרי ההיפך מהזוגיות הקדושה שבין גבר לאשה היא האנוכיות בהוצאת שז"ל.

העובדה שמי שעוסק בהוצאת שז"ל -

הוא מתמכר למראה של נשים, לומד להסתכל על נשים כמו על חפצים לסיפוק אישי. הוא מזלזל בגופו ומזלזל במערכת הזוגית עם אשה. תאווה זו גורמת למח להתרגל למחשבות על נשים שונות, מה שמקשה על חיי זוגיות ושלום בית.

כמו כל סם, המינון ממשיך ועולה, והחומרים הפורנוגרפיים נעשים יותר ויותר קשים, כי הוא אינו מצליח להנות מחומרים קלים יותר מהם נהנה בעבר - מה שכמובן פוגע גם בתפקוד העתידי שלו עם אשתו.

צעיר שמתרגל לכך אינו לומד לשלוט ביצריו, דבר שיפגע בכל איכות חייו. זו עובדה סטטיסטית שהגברים המצליחים ביותר הם אלו שמסוגלים לשלוט בעצמם. דבר זה יתבטא בכל המישורים, גם בחיי משפחה ובחינוך הילדים.

העוסק בכך יודע טוב מאוד שהוצאת שז"ל מתישה את כוחו ומעייפת אותו פיזית ונפשית. עובדה שסטודנטים וגם ספורטאים ומתאבקים אינם מוצאים שז"ל בתקופת הלימודים/אימונים, כי הדבר פוגע בביצועים השכליים והמוטוריים. צעירים שהצליחו להתגבר על הוצאת שז"ל מספרים שהדבר הראשון שהם מרגישים אחרי שבוע הוא תחושה חזקה מאוד של חוזק נפשי, ביטחון עצמי ושמחה. העוסקים בשז"ל יסבלו לרוב מדיכאון ועייפות. מכאן מגיע גם הרעב (אכילה ועייפות הגורם לשינה) לאחר הוצאת שז"ל, מכיוון שהגוף איבד אנרגיה וחלבונים.

הוכח מדעית שלאחר הוצאת שז"ל המח משחרר מיד חומרים שגורמים לאדם לתחושת קירבה רגשית - שנועדו לחזק את הקשר הזוגי בין גבר לאשתו. כאשר אינו נמצא עם אשה, יחוש האדם תחושת פספוס ואשמה כי אין לו אל מי להיקשר רגשית. לא לחינם זה נקרא "לבטלה".

והחשוב מכל: דבר זה מרחיק את האדם מעבודת הבורא ותיקון המידות, כי הוא גורם לאדם להתרכז בעצמו ובתאוותו הגופנית.

אל ההתגברות על היצר הרע לא נעשית ביום אחד, אלא היא תהליך של התגברות ועלייה רוחנית בשלבים, והעיקר שהאדם לא יתייאש ולא ישנא את עצמו. בבקשה קרא במאמרי:

https://www.hidabroot.org/article/2638

https://www.hidabroot.org/question/99304

בברכה,

דניאל בלס