הלכות ומנהגים
האם מותר למצוץ דם שיוצא מהאצבע?
- י"ז כסלו התשע"ט
שאלה
נפצעתי באצבעי, חתך לא-עמוק, ומהחתך זלג דם. מצצתי וליקקתי את האצבע, בהמתנה לחבישתה אך גם בידיעה שפצע שטחי יגליד במהירות בשל חומרי קרישה הנמצאים ברוק, כפי שעושות החיות באורח אינסטינקטיבי, ומכאן הביטוי "ליקק את פצעיו". חברים שומרי מצוות העירו לי, שעל פי ההלכה אסור לשתות דם. השבתי כי מדובר בדם שלי-עצמי, ואין להתייחס לכך כאל שתיה אלא כריפוי עצמי, ולדעתי אין בכך פסול הלכתי. הלא גם כשיש דימום מהחניכיים, האדם "שותה" את דמו, ורבים סובלים מדימום כזה בשל מברשת השיניים, עד כי היה לכאורה צורך להוסיף לרשימת החטאים הנאמרת בימים הנוראים "חטאנו לפניך בשתיית דם עצמנו", בשל שכיחות התופעה. חברי עמדו בטענתם. מי צדק?
תודה רבה!!!
תשובה
שלום רב,
מותר למצוץ דם שיוצא מהאצבע, אולם אם נפסק הטפטוף והאצבע נשארה מלוכלכת בדם אסור להניח בפיו משום מראית העין.
מקורות: כתב השלחן ערוך יורה דעה (סימן סו סעיף י) דם אדם אם פירש ממנו אסור משום מראית עין, לפיכך אם נשך הככר בשיניו ויצא דם משיניו על גבי הככר צריך לגררו, אבל שבין השיניים מוצצו.
ועיין שם בכף החיים (אות מז) שאם אצבעו מטפטף דם שרי למצוץ שהרי ניכר דמאצבע קאתי, וכשיש הוכחה מותר אף בדם אדם, ושכן כתבו הבית לחם יהודה (אות ח) בשם אורח מישור, והרב ערך השלחן (סוף אות ט) בשם תוספות כריתות (דף כא עמוד ב). וכ"כ הפרי חדש (אות טו) דעל ידי היכר שרי דומיא דדם דגים. וכן כתב הכריתי (אות יב) והזבחי צדק (אות לג) והבן איש חי (שנה שניה פרשת טהרות אות א).
והמשיך הכף החיים וכתב: והגם דהרב כנסת הגדולה בהגהות בית יוסף (אות ב"ן) בשם דמשק אליעזר והבית לחם יהודה אסר, כתב שם הרב זבחי צדק, מכל מקום לרבים שומעים, ועוד דמלתא דרבנן היא ועבדינן לקולא. ושם (אות מח) הביא בשם הבן איש חי, שאם נפסק הטפטוף ונשאר האצבע מלוכלך בדם אסור להניח בפיו משום מראית העין.
וע"ע בשו"ת משנה הלכות חלק יג' (סימן קי) ובשו"ת שבט הקהתי חלק ה' (סימן קכה אות ב-ג).
בברכה,
הלל מאירס
להרחבה ושאלות נוספות, ניתן לפנות אל רבני שו"ת הידברות במייל rav2@htv.co.il