למה התורה אוסרת לערב בשר בחלב?

שלום רב,

נאמרו בזה כמה טעמים בדרך אפשר -

א. הרמב"ם במורה נבוכים (חלק ג' פרק מח) כתב: ואמנם איסור בשר בחלב עם היותו מזון עב מאד בלא ספק ומוליד מלוי רב אין רחוק אצלי שיש בו ריח עבודה זרה אולי כך היו אוכלים בעבודה מעבודותיה או בחג מחגיהם. וממה שמחזק זה אצלי - זכור התורה אותו שני פעמים תחילת מה שציותה עליו עם מצות החג "שלש פעמים בשנה וגומר" כאילו אמר בעת חגכם ובואכם לבית ה' אלוקיך לא תבשל מה שתבשל שם על דרך פלוני כמו שהיו הם עושים. זהו הטעם החזק אצלי בענין איסורו - ואמנם לא ראיתי זה כתוב במה שראיתי מספרי הצאבה.

ב. בספר החינוך (מצוה צב) כתב: משורשי מצוה זו לפי הדומה שהוא כעניין מה שכתבנו במצות מכשפה, כי יש בעולם דברים שנאסר לנו תערובתן בסיבת העניין שאמרנו שם. ואפשר שתערובת הבשר עם החלב במעשה הבישול יהיה סיבת איסורו מן היסוד ההוא. וקצת ראיה לזה, לפי שבא האיסור לנו במעשה התערובת, אף על פי שלא נאכלנו, שנראה בזה שאין איסורו מחמת נזק אכילתו כלל, רק שלא נעשה פעולת אותה התערובת, ולהרחקת אותו עניין שאמרנו. והזהירנו גם כן במקום אחר, שאם אולי נעשה התערובת, לבל נאכלהו ולא נהנה בו, להרחיק העניין. ואפילו אכלו מבלי שנהנה ממנו כלל, לוקה, מה שאין כן בשאר כל איסורי המאכלות. וכל זה מורה שיסוד טעמו הוא מחמת התערובת, וכעניין שאמרנו בכישוף. זה נאמר מתוך הדחק, ועדיין אנו צריכים למודעי המקבל (ושוב הביא שם מה שכתב הרמב"ם הנ"ל, וכתב: וכל זה איננו שוה לי).

ג. והכלי יקר (שמות כג יט) כתב: וקרוב לשמוע שמצוה זו היא מענין איסור כלאים וערבוב הכחות, כי ידוע שבשר העובר נולד מן הדם של הנקיבה האדום המוליד כל אודם כי משם מקורו, וכן חלב הבהמה גם כן מן הדם מקורו כי הדם נעכר ונעשה חלב, ולפי זה מן דם הבהמה יצא בשר העובר והחלב כי משם יפרדו, ואין נכון לחזור ולערבם על ידי בישול וכן על ידי אכילה כי האכילה היא גם כן בשול באצטומכא, ואי תרו ליה כולא יומא בחלבא לית בה לאו דלא תבשל כי אינן חוזרין אל ערבובם הראשון על ידי שרייה כמו על ידי בישול בקדירה ובישול באצטומכא מהרה עד שיבא החלב, אבל החלב מתבשל מהרה קודם שיבא הבשר ואין בו עירוב כל כך על כן אין איסור לאכול אחריו בשר. וטעם עירוב זה שייך בכל בשר בהמה, וגדי בחלב אמו נקט למופת כי בו נמצא בעצם וראשונה עירוב זה.

בברכה,

הלל מאירס