מהו התפקידו של עם ישראל בעולם הזה ובעולם הבא?

שלום וברכה,

בראש ובראשונה אנו, בני ישראל, גילינו לעולם כולו את האמונה בבורא אחד, נצחי ואינסופי ומוחלט.

לפני העם היהודי כל אומות העולם האמינו באלילים ובפסלים, והיו עושים למענם מעשים מטונפים ומרושעים כמו הקרבת ילדים על המזבח, מקדשי זנות ועוד.

בזכות העם היהודי - כיום רוב העולם מכיר במציאות האלוקים האחד.

שתי הדתות הגדולות בעולם מבוססות הרי על תורתנו הקדושה, ולמדו מאיתנו חוקי מוסר - את עשרת הדברות. אין ספק שאנו מצפן מוסרי לאנושות, ואין זה צירוף מקרים שעם ישראל מדובר בכל העולם כולו לאחר 3300 שנה, וספר התורה הנו הספר המודפס והמשפיע ביותר בכדור הארץ.

בבקשה קראי במאמרי: "האם זו אפליה שהגויים לא זכו לקבל תורה?"

https://www.hidabroot.org/article/226414

מאמר זה מתייחס ישירות לשאלתך.

אמרו חז"ל ש"חביב אדם שנברא בצלם" - פירוש הדבר שאלוקים אוהב את כל בני האדם בעצם, אך עם זאת כמובן שייתן מאהבתו יותר למי שנדרשו לתפקיד חשוב יותר בקיום הבריאה ומתאמצים להשיג קרבתו באמצעות קיום התורה והמצוות (התורה והמצוות מדמים את מעשי האדם אל הבורא יתברך, ומתוך דמיון זה זוכה הנשמה להתקרב ליוצרה). אין כאן אפליה, שכן גודל הקרבה לה' תלויה באופן ישיר בגודל קיום המצוות המקרבות לה' יתברך. מי שעושה יותר - זוכה ליותר קרבה.

מסיבה זו, כל גוי בעולם יכול לבחור להתגייר מרצונו (לקבל על עצמו עול תורה ומצוות בטבילה), ואז יהיה ליהודי לכל דבר ועניין.

האדם הוצב בעולם של נסיונות ויצרים, ניתן לו יצר טוב ויצר רע, רצון אלוקי למשמעות רוחנית, ומשיכה נפשית לחומר. באמצעות התורה לומד האדם לשלב בין הרוח לבין החומר, ולהידמות לאלוקים. ההידמות הגבוהה ביותר לאלוקים היא להטיב כמוהו ללא בקשת תמורה. כפי שאלוקים אינו מקבל דבר מן האדם, כך ההידמות הגדולה ביותר אליו תהיה בהקרבה וקיום מצוות "לשמה", שלא על מנת לקבל שכר. זוהי הדרגה הגבוהה ביותר של הקירבה לקב"ה, וזהו גם הכח הגדול ביותר שקיים בנשמה שניתנה לאדם, זהו כח האהבה.

משמעות החיים של האדם היא האהבה. וכך גילה ה' בתורתו הקדושה (דברים פרק ו, ה): "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך" (אפילו נוטל את ממונך, אפילו נוטל את נפשך - אהוב אותו בכל לבך. זוהי משמעות חייך על פני האדמה).

המטרה האלוקית היתה להתגלות לאדם, כדי לתת לו הוראות יצרן מהו הטוב ומהו הרע, למען ישיג האדם השלם את תכלית חייו ויזכה לעולם הבא. מטרת הבריאה היתה להעמיד עם שיקיים את רצון השם ויזכה לטוב האמיתי. אך רוב הגויים בעולם לא ביקשו את אלוקים ולא רצו להקריב בעבורו. ה' בחר בעם ישראל בגלל שעם ישראל רצה בו, ובזכות אבותיו.

המטרה העיקרית של ה' היתה להעמיד את האדם השלם שמקיים את תורתו, ולכן עם ישראל הוא העם הנבחר, שכל דורש אלוקים יוכל להצטרף אליו. וכך נאמר בתורה: "ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש" (שמות פרק יט, ו). ישראל היא הממלכה האלוקית, והנביאים ניבאו שכאשר תגיע הגאולה השלמה, כל הגויים בעולם יכירו באמת ויחיו בשלום עולמי. אהבה אלוקית ואחדות, זוהי משמעות החיים.

חפשי בגוגל את החוברת "שיחה גורלית" ותהני מהסבר מורחב בנושא עדין זה.

ראי גם "למה לא מספיק להאמין בלב?"

https://www.hidabroot.org/article/237113

לגבי שאלתך האחרונה,

לא כולם יגיע לאותה דרגה רוחני בעולם הבא.

הייסורים נועדו לכפר על עוונות שעשינו כשפעלנו נגד הוראות היצרן - אך מה שלבסוף קובע את רמת קרבתו של היהודי לעולם הבא היא כמות המצוות שהוא מקיים (מצוות שבין אדם לחברו ומצוות שבין האדם לבוראו). 

יש משל יפה על כך: נהג משאית היה צריך להוביל שליחות חשובה ויקרה, אך הוא זילזל בה ונסע לחינם בדרכים. כאשר המעביד שאל אותו בסוף החודש היכן השליחות החשובה, הנהג סיפר לו - "לא עברתי ברמזור אדום! לא דרסתי אנשים בדרך!". 

"יפה מאוד" אומר המעביד: "אז לא מגיע לך עונש, אין ייסורים. אך היכן היא השליחות למענה ירדת לכביש? מה עשית בה? האם איבדת אותה?"

לבסוף כולנו מזקנים ונפטרים מן העולם, ולא לוקחים איתנו דבר מלבד מצוות: "שבשעת פטירתו של אדם אין מלוין לו לאדם לא כסף ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות, אלא תורה ומעשים טובים בלבד" (אבות ו, ט). 

האדם הראשון מסר ניצוצות רוחניים לבניו, כלומר כוחות נפש לעבודת ה' יתברך, אך נשמתו ברגע זה חיה וקיימת שלמה בגן עדן העליון בעולם הבא, ואינו מפוזר כחלקים.

אני מאמין שהחוברת "שיחה גורלית" תעזור לך מאוד. בבקשה קראי בה.

בברכה,

דניאל בלס