טבעות העצים האם מורים על שנות היקום

שלום וברכה,

העצים העתיקים ביותר בעולם נקראים בשם "סקוויה ענקית" והם מגיעים לגובה של 90 מטר. אך הם אינם בני יותר מ-5000 שנה! העץ החי העתיק ביותר בעולם נקרא בשם "Methuselah", והוא נמצא בקליפורניה שבאמריקה. וגם הוא לא נטען להיות בן יותר מ-4500 שנה לפי השערתם. 

כלומר - אין עצים בני יותר מ-5000 שנה. העצים שעליהם טוענים שהם בני יותר מ-5000 שנה הנם מאובני עצים (עצים מתים), אשר שיטות התארוך לגביהם שנויות במחלוקת.

דנדרוכרונולוגיה היא שיטת תארוך באמצעות טבעות עצים, אך שיטת זו איננה אמפירית. לדוגמה, ילד ממוצע בשנותיו הראשונות גובה במהירות של 12.5 סנטימטר בשנה. האם יהיה זה הגיוני להניח שעד גיל 40 יגיע הילד לגובה של ג'ירפה? מובן שלא, כי קצב הגדילה של יצורים חיים משתנה. כך גם עצים גדלים בקצב שונה, בשנים שונות, בעונות, בזמן בצורת וכדו', והוכח שמסוגלים לייצר יותר טבעות בשנה ממה שחשבו עד כה. 

עצים הם אורגניזמים חיים, ולפיכך משתנים בהתאם לסביבה החיצונית שלהם, תופעות רבות עשויות להשפיע על קצב הגדילה שלהם. מחסור במים, עודף מים, מיעוט בקרני שמש, עודף של שמש, עונה קרה או חמה מידי, ונתונים רבים נוספים עשויים להשפיע על העץ וקצב גדילתו. במיוחד נכון הדבר לגבי עצם בני אלפי שנים - שלא עקבנו אחריהם אלא פחות ממאה שנה! מי יכול לדעת את אורח החיים האמתי של עץ בן אלף שנה בלא מעקב? השערות אינן מספיקות כאן.

בנוסף צריך לדעת את כל התהליכים שעבר העץ במשך אלפי השנים האחרונות, כי קצב גידולו ודאי אינו זהה בטבעים שונים.

אין צריך לומר שאף מדען לא חקר במשך אלפי שנים את קצב גדילתו של עץ, ולפיכך השערות יהיו רק השערות, ולא הוכחות. 

הנסיון לתארך מאובנים של עץ תלויה בריכוז פחמן 14 שהיה באוויר לפני אלפי שנים, אך לא נוכל לדעת זאת. אעתיק לך ממאמרו של המרצה והכימאי צבי ענבל:

"חשיבות הפירוק לעניינינו, נובעת מכך שקצב הפירוק קבוע ואינו תלוי בתנאים חיצוניים כמו לחץ, טמפרטורה וכו'. השכיחות של פחמן 14 בטבע היא נמוכה אומנם, אבל קבועה וניתנת למדידה (מקורו של הפחמן הרדיואקטיבי, בהשפעת הקרינה הקוסמית על החנקן שבאוויר). מכיוון שבכל יצור חי או צומח יש חילוף חומרים, המבוסס על ספיגת דו תחמוצת הפחמן (12 ו-14 יחד) מהאוויר, הרי בכל יצור חי ריכוז פחמן 14 הוא קבוע. עם מותו של החי או הצמח, התחדשות החומרים נפסקת, ריכוז פחמן 12 נשאר קבוע, אולם פחמן 14 מתחיל להתפרק. בקצב קבוע. הקצב הוא איטי ביותר.

מתוך כמות מסוימת של פחמן 14, נשארת לאחר 2000 שנה מחצית הכמות. לאחר 2000 שנה נוספות נשארת מחצית מן השארית, כלומר רבע מן הכמות ההתחלתית, וכך נמשך הדבר עד היעלמות כל הפחמן 14. על ידי מדידת היחס בין פחמן 14 לפחמן 12 בדוגמא של עצם או מגילת פפירוס, והשאוותו ליחס הראשוני ביניהם- שהוא היחס ביניהם היום באוויר, ניתן לחשוב בקלות רבה כמה זמן עבר מאז מת בעל העצם, או מתי נקטף הגומא לעשיית הפפירוס, פשוט וחלק! עקב קצב ההתפרקות האיטי טוענים המדענים כי ניתן לקבוע גילים של עצמים עד סדר גודל כ- 20,000 שנה (לשיטתם) ואף יותר. בבואנו לנתח את השיטה ומגבלותיה, כדאי להדגיש מיד, שהשיטה מבוססת על שלוש הנחות יסוד ובהן תלויה אמינותה.

אנו חייבים להניח כי ריכוז פחמן 14 באוויר לא השתנה במשך השנים שחלפו. אם לא נדע את הריכוז הראשוני של פחמן 14, לא נדע מהי נקודת ההתחלה של השעון.

עלינו להניח כי חוקי הטבע לא השתנו בתקופת הזמן הנמדדת.

גם אם חוקי הטבע לא השתנו, עלינו לזכור כי כדי שנוכל להשתמש בשיטה, חייבים אנו להניח כי קצב הפירוק של פחמן 14 קבוע במדויק. נעבור לדון בהנחות אלו.

הנחה זו כבר הופרכה למעשה עי האנס סוואס מאוניברסיטת קליפורניה. (ב- 1971) עי מחקר בטבעות הגידול השנתי, בעצי סקוויה עתיקים שגילם כ- 4000 שנה, הוא מצא כי יש סטיות ושינויים מהותיים בריכוזי פחמן 14 באוויר. דבר זה גם מתקבל על הדעת, כיוון שסביר להניח שמידת הקרינה הקוסמית הפוגעת בכדור הארץ עשויה להשתנות עם הזמן. באחרונה, טען גם הפיסיקאי רוברט בראון, ראש מכון מחקר באוניברסיטת אנדרוס, כי בידו נתונים המורים כי לפני שנת 2000 לפנהס, לא היה באוויר פחמן רדיואקטיבי, דבר המבטל לחלוטין את האפשרות להשתמש בשעון 14 לקביעת גיל עצמים המוקדם מ- 4000 שנה אחורה.

באשר להנחה זו, נאמר באופן תמציתי ביותר, כי זוהי הנחת יסוד של כל מדעי הטבע. מובן, כי אף מדען אינו טוען שבאפשרות המדע להוכיח טענה זו. ההיפך הוא הנכון. יש מדענים מסוימים הטוענים כי יש ראיות לכך שחוקים מסוימים משתנים עם הזמן (תיאורית הבקע האטלנטי.) הספק בקשר לכך, הופך כל מסקנה מדעית הנוגעת לזמן שחלף לגדר של השערה בלבד. הקבה, אשר ברא את העולם, קבע גם את החוקים לפיהם העולם יתנהג (תהלים, קמח, ו)- והוא גם קבע גבול לחוקים אלה. מעבר לזה פועלים חוקים חדשים, אשר לנו בני אדם קצרי תפיסה, אינם נראים.

הנחה ג', גם היא עומדת במידה מסוימת על כרעי תרנגולת. כל התופעות של פירוק רדיואקטיבי ידועות ונחקרות מזה 60 שנה בלבד. הסקת מסקנות על קצב תהליך הפירוק, לפני אלפי שנה, מתוך מדידת התנהגות בתקופה של כ- 60 שנה היא צעד העלול להתברר כמפוקפק. הדבר דומה למעקב אחר תנועתו של חפץ במשך דקה אחת, ולאור זאת, קביעת המסלול בו הוא נע במשך אלף השנה הקודמים. מובן כי אין לוקחים בחשבון אפשרות ריאלית ביותר, כי בעבר פעלו גורמים שונים, אשר עלולים היו להשפיע על ריכוזים וקצב פירוק ולשנות את התוצאות בצורה דרסטית. אך טבעי הוא להניח, כי בשעת בריאת העולם פעלו כוחות שמחוץ לטבע המוכר לנו היום, כוחות אשר אין לנו היום דרך לעמוד על מהותם או לחקור אותם.

סיכום - מהיעדר שיטה טובה יותר, משתמשים המדענים בשיטת השעון הרדיואקטיבי (פחמן 14, או אורניום). יש לזכור אך זאת: מסקנות המדע הן בגדר ההשערות הטובות ביותר שיש למדענים להציע, אולם מהסיבות המנויות לעיל ואחרות, הן בגדר השערות בלתי מחויבות."

עוד בנושא גיל העולם:

https://www.hidabroot.org/question/244299

* * *

יש לראות במבול עובדה מדעית מן הסיבות הבאות:

א. נמצאו מאובנים ימיים כמו קונכיות ושלדי דגים בכל רחבי העולם, ואפילו במדברות שוממים ועל ראשי ההרים הגבוהים ביותר כמו הרי הרוקי והאוורסט. מה שמוכיח שכל היבשות כוסו בעבר בים.

ב. בכל רחבי העולם נמצאו שרידי אוכלוסיות שלמות של בעלי חיים שהוכחדו, וזאת מלבד היכחדות הדינוזאורים. מה שמוכיח אסון טבע בקנה מידה עולמי שהכחיד את בעלי החיים בכדור הארץ.

ג. מבט מדעי בהרים ובעמקים ובקניונים האדירים של כדור הארץ, מוכיח שאכן כדור הארץ עבר אסונות טבע בקנה מידה גלובלי, מצב המתואר כתנועת הלוחות הטקטוניים, ותואם פסוק מפורש בתורה שנאמר על המבול: "ויבקעו כל מעינות תהום רבה" (בראשית פרק ז, יא).

המבול היא גם עובדה היסטורית כלל עולמית, לאחר שהתגלה שכל התרבויות בעולם כולו מעבירים מסורת היסטורית ואגדית על מבול קדום שהכחיד את כל היצורים החיים, ורבים מהם מתארים את נח והצלה של משפחה אחת בתיבה ששרדה את המבול. כיצד ייתכן שתרבויות שרחוקות זו מזו יבשות וימים מספרות סיפור דומה על מבול כלל עולמי ועל התיבה של נח, אם לא שמעו את הסיפור מאבותם - שם, חם ויפת - בני נח ששרדו את המבול?

בברכה,

דניאל בלס