למה מקיימים מצוות שלא מבינים את פשרן

 בס"ד

שלום וברכה,

חשוב שתקראי במאמרי "למה לא מספיק להאמין בלב?"

https://www.hidabroot.org/article/237113

אין היוצא מן הכלל מלמד על הכלל. רוב המצוות ודאי מובנות בשכל, ואחרי שמבינים אותן, נבטח בלב שלם בבורא עולם שמסר לנו הוראות יצרן צודקים ונכונים.

אפר פרה אדומה נועד לכפר על הציבור כולו, הוא מזכיר לנו בכל שנה ושנה שיש לנו עוונות שעלינו לתקן - אחרת לא היינו נזקקים לכפרה. ועוד, שהכהן הגדול מייצג את עם ישראל, ואנו רואים שהטהרה מגיעה מקדושי ישראל נציגי הציבור. יש בכך מידת ענווה לכלל העם ומנהיגיו - שלוחי הציבור.

עצם העובדה שקשה מאוד למצוא פרה אדומה כולה, ובכל זאת נמצאת בכל שנה - מזכירה לעם ישראל כמה ה' אוהב אותנו ורוצה בכפרתנו וקדושתנו, אחרת לא היינו מוצאים פרה אדומה.

כמו כן עצם הבחירה בפרה אדומה דווקא, עשויה לייצג בשריפה עוונות שנמחו, כלשון הפסוק: "אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו אם יאדימו כתולע כצמר יהיו" (ישעיהו א, יט). הצבע האדום הצועק נמחה לעפר ואפר כעבירותינו.

ראי עוד במאמרי: מה המטרה של מצוות הקורבנות:

https://www.hidabroot.org/he/question/109247

הקב"ה רוצה שחלק ממצוותיו יהיו בתורת-חוק ללא הבנה, כדי ללמדנו ענווה מלפניו יתברך, ולהוכיח את לבנו האמתי. מי שמחפש את טובת עצמו מקיים רק מה שהוא מבין, אך מי שאוהב את הקב"ה מלך מלכי המלכים - עושה את מצוותיו גם כשאינו מבין. השכר הרבה יותר גדול כשאיננו יודעים את משמעות המצווה, ועצם עשייתה מוכיחה את אמונתנו בה', ובכך זוכים לשכר גדול יותר בכל המצוות.

אך ודאי שיש לקב"ה טעם ומטרה בכל מצוות ומצווה. 

אמרו חז"ל: "כי מה איכפת לו לקב"ה בין שוחט מן הצואר לשוחט מן העורף? הא לא ניתנו המצוות אלא כדי לצרף בהן את הבריות שנאמר (משלי ל, ה): כל אמרת אלוה צרופה" ומבאר הרמב"ן: "וזה הענין שגזר הרב במצות שיש להם טעם, מבואר הוא מאוד כי בכל אחד טעם ותועלת ותיקון לאדם, מלבד שכרן מאת המצוה בהן יתברך" (דברים פרק כב, ו).

 המצוות הן רצון הבורא, בכל אחת מהן גלומה תכלית בבריאה ותיקון רוחני לנשמה. ברית המילה לדוגמה מועילה מטעמים רפואיים (גוף), בנוסף היא סימן-זיכרון בבשר שיוצר רושם חזק מאוד בבני עמנו מדורי דורות (נפש), אך יותר מזה מקדשת את נפש היהודי לפני יוצרה (נשמה).

 כל מצווה ומצווה יש לה משמעות בעולמות עליונים ותחתונים. השחיטה היהודית מונעת צער בעלי חיים, אך מטרתה הפנימית לתקן את מעשינו ואת תודעתנו, לכן אמרו חכמים שהאוכל מאכלות אסורים פוגם בהרגשיו הרוחניים. כל עבירה פוגמת למעשה בתודעתו הרוחנית של האדם: "תנא דבי רבי ישמעאל: עבירה מטמטמת לבו של אדם, שנאמר (ויקרא יא): 'ולא תטמאו בהם ונטמתם בם' - אל תקרי ונטמאתם אלא ונטמטם"!  (יומא דף לט, א).

הבורא מסר את מצוותיו במטרה "לצרף בהן את הבריות", כשם שמצרפים יהלום עד שינצוץ. לשם תכלית זו ניתנה לנו הבחירה בין טוב לרע.

"לחם בושה" - הוא מושג בקבלה שמתאר את השגת השכר של העולם הבא במאמץ ולא בחסד. הנשמה זקוקה לבנות את עצמה, להשיג את גבורתה על ידי הניסיונות והמצוות בחיי המעשה, בזכותן זוכה לקרבת הא-ל יתברך. תכלית הנשמה הוא להידמות ליוצרה, לשם כך ניתנה לה בחירה חופשית לבחור בכוחות עצמה האם ועד כמה להתקרב לאלוקים במעשיה, או ההיפך חלילה. לכן העולם הזה נקרא בקבלה בשם "עולם העשייה".

תכלית קיומנו הוא בשכר הנצחי הגבוה מכל - קרבת אלוקים בגן-עדן, תכלית אותה ניתן להשיג רק באמצעות מעשינו בעולם הזה. כך אמרו חכמינו: "שבשעת פטירתו של אדם אין מלוין לו לאדם לא כסף ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות, אלא תורה ומעשים טובים בלבד" (אבות ו, ט).

בברכה,

דניאל בלס