האם יש לברך מחיה המתים על חברו הגוי שלא ראה במשך י"ב חודשים?

שלום רב,

אם חברו הגוי חביב עליו הרבה ושמח בראייתו - ולא ראה אותו במשך י"ב חודש - וגם לא היה לו עמו קשר במכתב או בטלפון וגם לא שמע מאנשים אחרים ששלום לו - נראה שיש לברך עליו מחיה המתים.

מקורות: לכאורה היות שלשון הגמרא בברכות (דף נח עמוד ב) והשלחן ערוך (סימן רכה סעיף א) הרואה את "חברו" לאחר שלושים יום אומר שהחיינו, ואחר שנים עשר חודש מברך מחיה המתים. ע"כ. אם כן יש לומר ששאלה זו תלויה בנידון האם גוי הוא בכלל "חברו" או לא, ונחלקו בזה אשלי רברבי, כי בתוספות מסכת שבת (דף קנ עמוד א, ד"ה אומר) מבואר, שגם גוי הוא בכלל "חברו". וכן נקט בשו"ת רבי עקיבא איגר (סימן צה, ד"ה אבל). ולפי זה לכאורה יכול לברך גם על חברו הגוי שלא ראה במשך י"ב חודש. אולם בתוספות מסכת מעילה (דף כ עמוד א, ד"ה נתנה) מבואר שגוי אינו בכלל "חברו". וכך נקט בשו"ת נודע ביהודה תנינא (אבן העזר סימן לח, ד"ה ולכן). ולפי זה לכאורה אין לברך על גוי.

אולם באמת נראה שלכל הדעות יש לברך גם על חברו הגוי, כי זיל בתר טעם ברכה זו, וכמו שביארו בתלמידי רבנו יונה במסכת ברכות (דף מג עמוד ב מדפי הרי"ף) שהוא משום שלאחר י"ב חודש נשכח מהלב כמו שהמת נשכח לאחר י"ב חודש דכתיב "נשכחתי כמת מלב הייתי ככלי אובד", מה כלי מתיאש אדם ממנו כשאבד אותו ולא מצאו בתוך י"ב חודשים אף המת נשתכח מהלב לאחר י"ב חודש. וכ"כ בקצרה רבינו המאירי בברכות (דף נח עמוד ב). וטעם זה שייך כמובן גם בחברו הגוי.

וגם לפי הטעם שכתב המהרש"א בברכות (שם) לפי שבכל שנה אדם נדון בראש השנה ויום הכפורים אם למות אם לחיים, ואם רואהו אחר ראש השנה ויום הכפורים זה, ואחר כך אין רואה אותו עד אחר ראש השנה ויום הכפורים הבא, הרי עבר עליו דין אם למות אם לאו, ועל כן אומר "ברוך מחיה המתים", שנצול מדין מיתה בראש השנה ויום הכפורים. וטעם זה הובא במשנה ברורה (סימן רכה סק"ד). הרי גם טעם זה שייך בגוי, שהרי גם הוא נשפט בראש השנה, וכדברי המשנה בראש השנה (דף טז עמוד א) שבראש השנה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון. 

וכן מצאתי בספר חוט שני הלכות ברכות הודאה (עמוד קפב) שכתב, הרואה גוי לאחר שלושים יום באופן ששמח בראייתו, כגון גוי שהצילו ממוות לחיים וטיפל בו או גידלו והצילו, אפשר דיכול לברך שהחיינו בראייתו. ע"ש. הרי שדעתו נוטה שמה שכתוב בשלחן ערוך "חברו" הוא לאו דווקא או שגם גוי בכלל "חברו", ודון מינה לעניין ברכת מחיה המתים על גוי לאחר י"ב חודש.

ומש"כ שכדי לברך ברכה זו צריך שחברו יהיה חביב עליו הרב ושמח בראייתו, כן הוא בשלחן ערוך הנ"ל.

ומש"כ שאין לברך ברכה זו אלא אם כן לא היה לו עמו קשר במכתב וכו', ראה המקורות לכך בשו"ת יחוה דעת חלק ד' (סימן יז).

בברכה,

הלל מאירס